הם היו שני אחים ואני תוספת

תמיד הרגשתי שונה,
תמיד הרגשתי אחרת.
הם היו אחים
ואני הייתי תוספת.

מעולם לא הרגשתי קור שכזה
אין לי אל מי לברוח,
אין לי כתף לבכות,
יש להם קשר טוב,
ואפילו מעולה.
ואילו אני סתם דבר שנתלה.

הם צוחקים המון
וכשאני מגיעה הם מפסיקים.
הם מדברים המון
וכשאני מגיעה הם מפסיקים.

ואולי הם צודקים
עם כל המעשים,
אולי אני לא אחות מספיק טובה,
אולי ביישתי אותם,
אולי אני לא
רזה מספיק?
יפה מספיק?
מצחיקה מספיק?
חמודה מספיק?
כדי לזכות בתואר של להיות אחותם

הם שני אחים ואני תוספת
ויש המון מקום שאני סתם תופסת.