המסילה כה קרה

לילה משעמם,
כאב מהמם,
החדר כה מחניק,
הלילה עוטף ומזיק.
צועדים בחשכה,
על לבנים של מדרכה,
לא יודעים לאן ללכת,
אבל ממשיכים לצעוד.
אתה מחייך,
אני מגיב,
תאומים כאובים,
מתלוננים על החיים.

אין מה לעשות,
המוזיקה רועשת,
המחשבה מפוצצת,
מבינים אך לא אומרים,
רגועים מבחוץ,
צועקים מבפנים.
הרכבת עוברת,
אנחנו מחייכים,
המסילה כה קרה,
צמודה אל הפנים.

וכשהגלגלים יקרעו את גבי,
כשאדמם אל מותי,
אביט בך ללא סיבה,
אחייך לפני המפלה,
אזכר בכל מה שקרה,
אתעלם מהפשעים שמסביבי,
כשדמי יזלוג ופצעי יפתחו,
לאט אגסוס, בין חיבוקים לא ידועים,
אז אהיה מאושר,
אוחז באצבעותייך,
המסילה כה קרה,
צמודה אל הפנים.