הצייד האבוד עם דם הרוצח (פרק שני- הממלכה הנגדית)

"אנחנו זקוקים לך. להרוג אותך זה בזבוז." היא אמרה והביטה בו מתחת לשערה השחור, הסבוך. "אתה קראת את הטופס. מעטים מאוד הצליחו לקרוא את הטופס ולהשאר בחיים…" "אז מה את הולכת לעשות לי?" שעל המטייל הצעיר והסקרן. "אל תדאג. אתה תהייה משרת נהדר." אמרה וקירבה את את צווארו לפניה. היא נשמה על צווארו החשוף, ובבת אחת, תקעה את שיניה החדות בתוך בשרו, והחלה למצוץ את דמו. הדם החמים עבר בגרונה, וכל טיפה הוותה לה תענוג. כאשר גמרה למצוץ מנת דם ניכרת מדמו, התמוטט העלם, מחוסר הכרה. "O שלילי." הכריזה. "החביב עלי…"
בקתתם של סילבר והלנה הייתה ממוקמת על הגבול בין היער, ליער השחור. היער היה מחולק לשני חלקים. מצידו האחד, היו כל הכפרים והמושבות בהם גרו הכפריים. אך בצידו השני, היה מקום שאיש לא יכל להוכיח שהוא קיים. בצד השני של היער, שכנה הממלכה הנגדית. ממלכת האופל. אנשים רבים ניסו להוכיח את התאוריה כי הממלכה קיימת, אך מעולם לא חזר משם בן אדם על מנת לספר על כך.
האגדה על ממלכת האופל הייתה מלווה בנספחים רבים, אך העיקרי היית אגדה על המלכה ששלטה בממלכה. האגדה מספרת כי על הממלכה שולטת ערפדית. אך לא ערפדית שננשכה ע"י ערפד אחר, אלא ערפדית אמיתית. אחת שנולדה כך. משאלת חייו של סילבר הייתה לשסע את גרונה, ולתלות את ראשה כקישוט בביתו. מה שסילבר לא ידע, הוא שלפעמים גם היא חולמת עליו. בחלומותיה של המלכה, היא ראתה אותם נלחמים. למלכה לא היה שם, וגם לא היו לה כינויים, חוץ מ"עוד מעלתך", או "גברתי". למלכה היו כוחות עצומים. לדוגמה: היה לה את הכוח למצוץ מספיק דם ואנושיות מבן אדם בשביל להפוך אותו למה שחשקה נפשה, בנשיכה בודדה. לפעמים, היא הייתה הורגת בעזרת נשיכה אחת. עוד משהו מיוחד שהיה למלכה הוא חסינות שבלתי תתואר. כמעט ולא היו לה חולשות. היא הייתה גם חזקה במיוחד, וידעה להלחם בכל כלי נשק אפשרי. בקיצור, לא מישהי שהייתם רוצים להתעסק איתה. אנשים היו אומרים עליה: "אם יש לך מזל רע, תצליח לראותאת עינייה האדומות בוהקות. אם יש לך מזל עוד יותר רע, תראה גם את שינייה…" המלכה השליטה פחד בכל נתיניה, והם פחדו להתנגד לה.
באותו הרגע, פיה של המלכה נטף דם, כמו תינוק שגמר לאכול מחית. היא הביטה בעלם שעדיין שכב למרגלותיה. היא בעטה בו מעט, על מנת להזיז את גופו, והצהירה: "מעכשיו אתה כפוף לי. אתה תעשה כל מה שאומר לך, ותהרוג את כל מי שאומר לך להרוג. אתה לא תעז להתנגד לי, ותציית רק לי. ועכשיו, תתעורר."
העלם התעורר, עורו אפור, עם קטעים אדומים על עורו פה ושם, ובלי גלגלי עיניים. רקמותיו הלכו והתפוררו, והוא נעמד צולע מול המלכה, קד קידה עמוקה, ואמר בקול צרוד במיוחד: "כן גברתי…"