על קשתות ושמלות נשף פרק שישה-עשר
אנה-בל התקדמה בחרש, למרות שידעה שלא נאסר אליה לצאת מתאה החרדה אחזה בה, "הי!" צעק קול. אנה-בל החניקה צעקת בהלה, היה זה רק מלח שקרא לחברו. היא המשיכה להתקדם ללא יעד ממשי, היא רק רצתה לחקור את הספינה מעט. אולי להבין איפה היא נמצאת. היא התקדמה למעלה. בזה הייתה בטוחה. לעיטים קרובות קפאה ששמעה קול חשוד, ואז גילתה שהוא היה פרי דמיונה. כל האזור הזה בספינה נדמה כחלקת רפאים. בסופו של מסדרון ארוך חיכתה לה דלת כפולה וגדולה. אנה-בל פתחה אותה בזהירות ומצעה את עצמה מביטה בסיפון הראשי ההומה. לכל עבר עופפו חבלי-מפרשים ומלחים שרו וצחקו. כה מלאי חיים היו, שאנה-בל כמעט רצתה להצטרף אליהם בחגיגתם, אך היא נשארה שרק ראשה מציץ מאחורי הדלת "הי!" קול צעק, והפעם גם אצבע מגושמת הצביעה לעברה. "את בואי הנה!" צעק המלח השמנמן והנמוך, זקנו הארוך היה אפור ושן זהב קישטה את פיו, הוא קשר מטפחת אדומה על ראשו. המלח החל מתקרב אליה, אנה-בל שקלה לברוח אך המלחים יוכלו לתפוס אותה בקלות. אליה לנסות להתחמק מהמצב באמצעות דיבורים. היא בלעה את רוקה שהמלח נעמד מולה "בואי הנה, חשפי בפינינו את עצמך, אם שאר הגוף מושך כמו ראשך אין סיבה לדאגה!" הכריז המלח בעליזות מעט מוגזמת. אנה-בל עצמה את עיניה ויצאה מהמחסה של דלת העץ. כמה שריקות נשמעו, וצעקות שמחה. אנה-בל פתחה את עינייה ומצאה את המלח סוקר אותה בעיניו. "אכן זה הוא גוף של אלילה! חבל שהקפטן אסר אלינו… להנות ממנו" הוא חייך בנבזות. אנה-בל החלה לסגת. אך הדלת היתה חסומה. "האם מותר לך לשהות כאן עלמתי?" המלח שאל באותו קול ערמומי. "כן" החניקה אנה-בל "אכן ניתן לי האישור לעזוב את תאי" היא הוסיפה. המלח צחק, אנה-בל בלעה את רוקה. יד גדולה נחה על כתפו, "אני מאמין שהפקודות שלי היו מאוד ברורות." אמר קול עבה. המלחה הסתובב בפחד, וחשף את את הקפטן האדיר. אנה-בל הרגישה קפואה במקומה, ןכך גם המלח. הוא מלמל משהו שנשמע כמו "אני מתנצל קפטן" והלך. כל חברי צוות צפו ממרחק בטוח, שהקפטן עמד מול אנה-בל הרועדת. "ומה מעשיך כאן?" הוא שאל. אנה-בל רעדה מעט "אמרו לי… שאוכל לעזוב את תאי…" היא אמרה בקול רועד, כתפיה התכווצו בפחד. "ומי אמר לך את זה?" הוא שאל בקולו המאיים. אנה-בל נמנעה בכוונה מלהאשים את וויליאם אך כעת לא הייתה לה בררה. "וויליאם טל" היא כמעט לחשה. הקפטן חייך להפתעתה הרבה של אנה-בל. "אם כך. תישארי כאן כמה זמן שתרצי, אך תהיי זהירה עלמתי" הוא הסתובב והלך. אנה-בל נאנחה, וסבה על עקבותיה לתאה.
תגובות (0)