אלכסון

אני מנסה לספור את הימים מאז שעשית אותי פעם אחרונה מאושרת,
עד שנגמרות לי האצבעות, לפחות חמש פעמים.
המשחק הזה אלים,
ולא נשאר לי כח.

זה לא הוגן כי
נתתי לך את כל כולי.
התמסרתי לך עד שלא נשאר לי גוף,
התייסרתי עד שהנשמה שלי זלגה לכדי שלוליות על הרצפה.
הצעתי לך אושר, רק תבוא ותיקח לי מהידיים.

יש לי יותר מידי פצעים פתוחים,
ונקודות תורפה.
וזה נדמה כאילו לחצת לי על כולן
בלי להתחשב בתוצאות, או השלכות.
בלי להתחשב בזה שלא תמיד חייב להיות מנצח.
אנחנו הורגים את זה לאט.

יש לי מלחמה בלב,
ורעש לבן באוזניים.
ונגמרו לי המילים כדי להסביר לך, בפעם המיליון,
למה אני מתכוונת.

אני אוהבת אותך, אבל…

אני ישנה בצד השני של המיטה,
ויושבת במקום הלא נכון באוטובוס.
מנסה לשנות משהו.
כי יש לי אלף תמרורי עצור מאותתים בעיניים,
כבישים שנגמרים באמצע הדרך
ושום מקום ללכת אליו.

כל כך הרבה שאלות בראש,
שאף פעם לא יהיה לי האומץ לשאול אותך.
והן יושבות לי על הריאות עד שאין לי אוויר.
עד שאני לא יכולה לנשום.
החזה שלי שוקע עד הגב.

אתה תמיד בורח.
עוזב אותי בהרגשה שלא עשיתי מספיק כדי לגרום לך להישאר.
כדי לגרום לך לרצות להעביר איתי לילה,
או לטעום אותי בבוקר.
האם אי פעם אדע איך זה מרגיש לישון כשאתה לידי?

אני מנסה לספור את הימים מאז שעשית אותי פעם אחרונה מאושרת,
עד שנגמרות לי האצבעות, כבר יותר מידי פעמים.