עולם של ספרים (2)

לאחר התאוששות רגעית, שבה אמילי התחילה לעכל את העובדה המצערת שבאבלס הוא לא בובה צמרירית, גיא קלט שהוא לא בצריף של אבא שלו, רון הבין שאין טעם להכחיש את העובדה שהם כבר לא בתחום בית הספר, באבלס לקח נשימה עמוקה אחרי ההסבר הארוך והמפורט שנתן להם, על כך שנשאבו לתוך עולם של ספרים והם צריכים לחפש את אחד השערים שנמצא בספר מיוחד ולו קוראים 'שער הזהב', אבל כמובן שהם דרשו הסבר ארוך ודרמטי אז הוא היה חייב לפרט הסבר ארוך ומעייף.
תומר ורומי התחילו להחליף מבטים מבולבלים, כאילו רק עכשיו הכל התבהר.
תומר נהג להכחיש רגשות, המון רגשות, בגלל זה, בטבעיות, רוב הדברים שהרגיש לא עלו על פני השטח, כל מה שרא בפניו היה בלבול. אבל הוא היה מאוד מופתע, והמום.
לעומתו, נראה כאילו רומי עומדת להתפקע מרוב רגשות, תומר שאל את עצמו אם היא מבולבלת יותר מכל הרגשות שעלו בה, או בגלל כל מה שקרה. אבל למרות הכל הספר הישן ששאב אותם היה בידייה הרועדות.
אבל לעומתם, באבלס ריחף באוויר, במבט נבון ומבין, ונראה כאילו הוא מזדהה איתם.
לפתע נעצר, כאילו נזכר במשהו.
"אה, נכון, אם אתם לא רוצים שהתקרה תתרסק עליכם אז כדאי שנצא מכאן."

"וואו." אמרה אמילי.
"בהחלט." הנהן רון.
"אין מילה אחרת לסכם את זה." גיא שילב ידיים בהבעה רצינית עד כדי צחוק.
תומר ורומי, לעומתם, נראו כאילו הם יורים לייזר אחד לעיניו של השני, הם הביטו אחד בשני בהבעות הרסניות ושטניות.
"תביא לי את זה, ותתנצל." אמרה בכעס.
"לא."
"כן."
"לא."
"כן."
"תסתמו!" סינן לעברם באבלס.
"אבל הוא לא מוכן להחזיר לי את הספר!"
וכך, באמת בידיו של תומר היה הספר ששאב אותם.
"אבל הוא לא שלך!" קרא בחזרה.
"אבל אני לקחתי אותו קודם!"
"תומר, תביא לה את הספר. עכשיו." פקד באבלס, ותומר, בניגוד לרצונו, מסר לידייה של רומי את הספר.
"אז מה קור – הו וואו." עיניו של תומר נפקחו בהפתעה שחזו במראה המוזר.
הם ישבו לצד ההריס של המבנה שהתרסק לפני דקות ספורות וחזו בשקיקה במראה שמולם.
זאת הייתה כיכר, כיכר בעלת ארבעה דרכים שפונות ממנה. אלפי עגלות זוהרות בכחול, עמוסות בדפים, בספרים, ובסימניות נסעו אנה ואנה.
יצורים קטנים נהגו בעגלות, גובהם לא עלה על מטר שלושים, עוטים גלימות כחולות זוהרות בעלות ברדסים שכיסו את פניהם וגרמו לפניהם להיעלם. זה נראה כאילו היו רוחות; אפילו לא היו להם רגליים, וגם אם כן, לא יכלו לראות אותן.
במרכז הכיכר היה שער עגול אפוף אותו זוהר כחלחל, ועליו היה שלט ובו כתוב: "נתקעת בעולם הספרות? בחר ספר כנקודת התחלה להגיע החוצה."
"פה נקודת המוצא הראשונה שלכם." פתח ואמר באבלס. "עדיף שמי שקורא הכי הרבה ספרים ממכם – " הוא העיף מבט חטוף לעבר רומי. " – יבחור את הספר הראשון אליו תיכנסו."

כשניגשו לעבר מרכז הכיכר, העגלות פינו להם דרך. נראה שהנהגים היו מיומנים.
הם נעצרו מההליכה לצד השלט, וכולם הביטו ברומי.
"הממ, ספר…? עיני זאב?" מלמלה בביישנות.
על העיגול הופיעה כתובת.

עיני זאב
הספר ההתחלתי. בבקשה עמדו על משטח ההסעה כדי להתחיל בשיגור.

"שמישהו יתפוס אותי כדי שאני אוכל להשתגר איתכם. אמרו בפירוש שצריך לעמוד. ולי אין רגליים." אמר באבלס בזמן שכל אחד עלה על המשטח.
"אני אשמח!" קראה אמילי ותפסה אותו בחיבוק מוחץ.
שנייה לאחר מכן, הם נעלמו.