בין שבע לחצות (4)

בועז היה כולו נלהב ונרגש מהצטרפותו אל הארגון. הוא היה חבר לא רשמי בארגון מזה זמן רב, רב מדי, והוא ידע שבכדי להפוך לחבר רשמי יש צורך במבחן מסוג כשלהו, מבחן שהוא מעולם לא העז לגשת אליו. אבל עכשיו…. הוא בעצם דפק את המערכת. הוא הפך לחלק מהארגון מבלי ממש להתעמת עם מישהו, או כך לפחות חשב…
למחרת בערב הוא שב והתייצב בפאב שלו, שירת את הלקוחות. היה ערב חלש יחסית, והוא הציץ מדי פעם במראה שמאחוריו ונהנה מהניצוץ שיצר העגיל הקטן באוזנו הימנית, העגיל המסמן את הצטרפותו לארגון. "עכשיו אתה אחד מאיתנו", אמר לו מרקוס. וזה היה המשפט החזק ביותר שנאמר לו מעודו.
"אפשר לקבל פה קצת וודקה?" הקול היה עמוק מאוד, כאילו מגיע ממעמקי האדמה ממש. קול שמרמז על כוח רב ועל ביטחון עצום. בועז, בוחן את בבואתו במראה, הסתובב אחורנית מיד. מעבר לדלפק עמד גבר, אם ניתן לכנות אותו כך, משום שפניו היו כל כך רכות ועדינות, ממש כמו של ילד. הן היו חלקות לחלוטין, ללא כל סימן לזיפים כלשהם. בועז הבחין שגם לא היו לו גבות. על ראשו התנוססה רעמת שיער בלונדינית ופרועה. הוא לבש גופיה מוזרה ביותר – היא הייתה עשויה מהמון טבעות מתכת שזורות אחת בתוך השנייה. הגוף שנחשף מבעדן היה שרירי ביותר. זה היה גבר ענק, ובועז חשב לרגע איזה לא נעים זה ללכת מכות עם בחור כזה.
"בטח. רק וודקה?"
הענק גיחך. בועז הבחין שיש לו גומות חן, ממש כמו לילד. "להוסיף משהו לוודקה," אמר בקולו הלא ילדותי בעליל, "זה כמו לשים משהו על האוזן." ובאומרו זאת הביט לעבר אוזנו הימנית של בועז. בועז אינסטינקטיבית שלח את ידו לעבר אוזנו. "עגיל יפה." אמר לו הענק.
בועז הסתובב, איתר את בקבוק הוודקה הקרוב ומזג אותו לכוסית 'שוט' קטנה. הענק לגם אותה בפחות משנייה. "עוד אחת." אמר.
בועז מזג לו שנית. "יש לך משהו נגד עגילים?" שאל.
"לא." הוא חיסל גם את הכוסית השנייה. "אבל אוזניים זה דבר מעניין. אף פעם לא הבנתי למה אנחנו צריכים שתיים. גם עם אוזן אחת אפשר לשמוע טוב."
בועז בלע את רוקו. פיו התייבש.
"תביא עוד אחת."
בקושי רב הוא מזג לו את הכוסית השלישית.
"תודה." אמר הענק לבסוף. "קיפ דה צ'יינג'". הוא הניח בחבטה שטר על השולחן, הסתובב ויצא מהפאב. בועז הבחין בחלחלה במחזיק מפתחות מבצבץ מכיס המכנסיים של הענק, ויכל להישבע שמחזיק המפתחות נראה כמו אוזן… הוא הביט לעבר השולחן והרים את השטר שהענק הניח קודם לכן. בועז לא ראה שטר כזה מימיו. אמנם הספרות 1000 הופיעו בכל אחת מפינותיו, אך מעבר לזה הכול שם היה כתוב בשפה לא ברורה. במרכז התנוססה תמונה של.. הענק. בועז טמן את השטר בכיסו. כשנשא מבטו שוב, לוסי ישבה מעבר לדלפק. בדיוק במקום שבו ישב הענק. פיו של בועז התייבש שוב.