סופו של הנער הלוחם (2)

אז זה קרה. התעוררתי באמצע הלילה והבנתי שאני עדיין בחלום. מערבולת גדולה החלה להסתחרר באמצע החדר, סוחפת בתוכה את השטיח, השולחן, השידה, המראה… ומהר מאוד גם המיטה ואני עליה החלה להסתחרר ולהסתחרר. כשהכול נגמר מצאתי את עצמי במקום אחר.
זה היה יער אפל מאוד. העצים נראו לי עירומים, חסרי עלווה. הענפים היו מעוקמים ונדמו לידיים רעות שנשלחות קדימה. לא היה כל רחש של בעל חיים כלשהו. אני ירדתי מהמיטה, לבושה בכתונת הלילה שלי, והתחלתי ללכת. רחש מוזר החל להישמע לפתע. זה נשמע כמו קול של חיה. אבל לא הצלחתי לזהות איזו חיה בדיוק.
הלכתי בעקבות הקול, מביטה בזהירות לצדדים, מפחדת מאיזו מפלצת נוראית שתתקיף אותי בפתאומיות. לבסוף הגעתי לקרחת יער. במרכזה עמד עץ עתיק, ואליו היה כבול הנער השרירי. שרשרת עבה, בעובי של חצי מטר לפחות, הוצמדה בכוח לבטנו וזרועותיו, והקיפה את כל הגזע הגדול. כמה שהיה חזק, לא היה בכוחו לבקע את השרשרת הזו. הוא נאנק, ואני הבנתי שהרחשים שחשבתי שמגיעים מחיה כלשהי הגיעו בעצם ממנו.
התקרבתי אליו, סערת רגשות מציפה אותי מכיוון שכל כך הרבה זמן חשבתי עליו. עיניו היו עצומות ופניו מיוסרים. הושטתי יד ונגעתי בו. הוא פקח את עיניו והביט בי. מבטו היה מיוסר מאוד. אני התחלתי לבכות, וטמנתי את פניי בחזהו. כנשאתי מבטי אליו, ראיתי דמעה בודדה יורדת מעינו. הבנתי שהאחריות היא עלי. אני חייבת לעשות משהו, אחרת לא אצליח להציל אותו.
במרכז השרשרת היה מנעול גדול, ובתוכו חור של מפתח. חשבתי שאולי יתמזל מזלי ואגלה את המפתח פשוט זרוק שם על הקרקע, אבל לא היה שום דבר. אז הרמתי פיסת עץ קטנה ותחבתי אותה אל חור המנעול, חושבת שאולי אהיה כמו הפורצים האלה בטלוויזיה, ואצליח לפרוץ את המנעול. זה גם לא הלך. בסוף, מתוך ייאוש, זעקתי בכעס ותפסתי את השרשרת בידיי, ובכל הכוח משכתי אותה. להפתעתי, השרשרת הכבדה נקרעה לשניים…. והנער היה כעת חופשי.