שיר ללא שם #32

אני אשיר את שירי,
אחרוז את חרוזי,
אכתוב את הסיפור,
של עצמי.
עד שהסוף הכואב,
שאחבר בציוריי,
ילווה אותי,
אל מותי.

עד שהשלג, יחנוק את צווארי.
עד שהרוח יסחוף.
כשהגשם, יטביע את ראשי,
כשהדם עוד יזלוג.

התקווה, לא תישאר,
יש בתוכי, משהו אחר.
לאן לרוץ, לאן ללכת.
אינספור שבילים,
אך אין דרך אחרת.