השדה שבו נולדתי
מתחילה את השבוע, כל פעם מחדש
החיוך המזוייף, מוחקים אותו כל פעם מחדש..
ההרגשה הזו , ששום דבר לא בסדר שוברת
אותי מבפנים אין לי משפחה ,או הורים.
נטשו אותי בשדה שבו נשמתי לראשונה
איזה זקנה אחת מצאה אותי,הכל זו אגדה .
תמיד יכלתי לחלום,שלמישהוא אכפת פתאום .
שאוכל ארוחה חמה כל יום שאדע אך לנשום .
ועכשיו אני לבד, עכשיו אני ל..בד.
בלי כל האנשים שהיו ליד . הולכת ברחוב מסתכלת
הצידה שום דבר לא שם הכל.. נעלם.
תמיד יכלתי ..
תגובות (1)
יאו שיר מאוד יפה ! אהבתי …. רק אתה יכול להמשיך אותו קצת הוא נורא יפה אני חשבתי שזה אמיתי שומעים את הנשמה שמדברת מתוכך !!