"את אחת ויחידה , אהובה שלי מלכהה…" עונה 2 פרק 5

עונה 2 פרק 5 –

"אפשר ללוות יפה כמוך לכיתה?" הוא שאל אותי, הבן אדם חי בסרט.
"תודה,אני יכולה לבד." אמרתי עקפתי אותו והמשכתי ללכת
"וואלה…לא נורא בכל זאת נלווה אותך" הוא אמר והתחיל ללכת איתי..
"כל באר שבע יפות כמוך, או שאת מיוחדת?" הוא שאל
"אתה מתחיל ככה עם כולן או שאני מיוחדת?" שאלתי
"אני נראה לך כמו אחד שמתחיל נשמה שלי? את מיוחדת" הוא אמר וקרץ וצחקתי טיפה
"אני בטוח שלאף אחת מבאר שבע אין חיוך כמו שלך" הוא אמר
"אויש אם היה לי שקל על כל פעם שאמרו לי את זה.." אמרתי בגיחוך
"וואלה אז אני הולך להיות במיתון אה?" הוא שאל והושיט לי שקל
"חחח מה?" שאלתי וצחקתי
"את הולכת לשמוע את זה מימני הרבה" הוא אמר וקרץ לי
"מאיפה אתה?"
"מכל מקום, אני נודד." הוא אמר
"איך זה יכול להיות?" שאלתי בשוק
"בואי נגיד שבכל עיר יש לי עסקים" הוא אמר
"מה עסקים אתה תלמיד תיכון" אמרתי וצחקתי שוב, גם אני שמה לב שאני צוחקת הרבה?
"תקראי לזה עסק משפחתי" הוא אמר בפרצוף מתוחכם ובביטחון
"יפה שאתה עוזר למשפחה שלך" אמרתי, איזה חמוד.
"חח אני חי בזה" הוא אמר בגיחוך אירוני
"הנה הכיתה שלי.." אמרתי ועצרתי מול הכיתה
"בואנה אין לך נימוסים אה?" הוא שאל בעצבים
"מה עשיתי?"
"לא תזמיני אותי להיכנס?" הוא שאל והרים גבה
ואז היה לו טלפון, הוא הוציא את הטלפון מהכיס וסימן לי שנייה עם היד והלך לצד
"מה זאת אומרת לא רוצה?
תעשה מה שאתה צריך יצחקי!!
טוב טוב כמה דקות אני בא, שלא תזוז ברור?!" הוא דיבר, שמעתי רק את הצד שלו
הוא היה נראה עצבני..לאיסטר.
"אני צריך לזוז..נדבר מלאך?" הוא שאל והדגיש את המילה 'מלאך' והוא עקף אותי
בלי לחכות אפילו לתשובה שלי…חוצפן.
"מי זה?" סהר פתאום עמד ליידי, הסתובבתי אליו העיניים שלי זהרו וחייכתי חיוך ענק.
"סהר…" אמרתי
"מי זה?" הוא שאל שוב
"סתם אחד..חדש." אמרתי
"יש בניכם משהו?"הוא שאל, הלב שלי צנח.
אולי הוא כן מרגיש משהוו??
"לא לא מה פתאום" עניתי מהר
"חבל..חשבתי שככה תשחררי מימני" הוא אמר באנחה והלך..
ליהי תירגעי, אל תתיאשי אל תתעצבני והכי חשוב..אל תבכי!
הוא לא זוכר אותך, זה הכל התאונה. התחלתי לדבר לעצמי כדאי להירגע,
נכנסתי לכיתה והתיישבתי במקום חיכיתי לתחילת השיעור..

מנקודת המבט של סהר –

הילדה הזאת לא משחררת, אם היא לא הייתה אחות של אסי….
כל הטלפון שלי היה תמונות שלנו, יעני ה-כ-ל.
קראתי הודעות ראיתי תמונות, סטטוסים שלנו ביחד..ולא האמנתי שאני כתבתי את כל זה
זה לא הדיבור או ההתנהגות שלי..זה לא אני. לא רציתי להיות כזה!
אני אוהב את החיים שלי ככה, מה רע?! אז מחקתי הכל, תמונות סטטוסים
הורדתי את המערכת יחסים, מחקתי את המספר טלפון שלה את ההודעות, הכל.
כניראה לא היינו מתאימים וה' לא רצה שנהיה ביחד, מי אני שיגיד משהו?
"סהר?אתה יכול לענות לי על השאלה" המורה צעקה עליי
"כוסאמק למה את צועקת" אמרתי בעצבים
"אתה יכול להקשיב קצת בשיעורים?!"
"אם היית עושה שיעורים מעניינים אז…אולי אני יקשיב" אמרתי, מנסה לחשוב
למה נכנסתי לכיתה מההתחלה..
"אני לא יכולה איתך, תצא לי מהכיתה!"
"חשבתי שבחיים לא תבקשי" אמרתי קמתי מהכיסא יצאתי מהכיתה
והלכתי למחששה לעשן.
"סהרר מאמיי" שמעתי מישהי קוראת לי, הסתובבתי ובאה לכיווני איזה אחת.
"אה נשמה מה קורה?" שאלתי, והיא התיישבה ליידי
"עכשיו הרבה יותר טוב" היא אמרה , צחקתי טיפה ולקחתי שכטה מהסיגריה
"אתה יודע..אני אוהבת אותך ככה" היא אמרה
"איך ככה?" שאלתי והרמתי גבה
"ככה..רווק, מעשן, עושה בלאגן, חתיך וסקסי…" היא אמרה והתקרבה אליי ועברה לשבת עליי
"מה את אומרת…" אמרתי בלחש ונישקתי אותה..
אמרתי לכם, להיות רווק זה הכי טוב..לזיין ולזרוק יש יותר טוב מיזההה???

מנקודת המבט של יקיר –

"מה הבעיות?" שאלתי כשהגעתי למקום
"הוא לא מוכן לשלם, תן לי אישור ואני מחסל אותו"
"לא מחסלים אף אחד, כל פעם שקורה משהו אתה קופץ לחסל מה אתה בן שנהה?" שאלתי בעצבים והעפתי לו כאפה
"איפה הוא?" הוספתי
"בחדר"
"אני נכנס, אתם לא זזים מיפה בלי אישור שלי, מובן?"
כולם הנהנו לכן ונכנסתי לחדר
"יקיר, יקיר אני מבטיח אני יחזיר לכם את הכסף" הוא אמר מהר
לקחתי כיסא והתיישבתי מולו
"נתנו לך שבוע לפני חודש כבר, יש לך 48 להביא את הכסף עם ריבית" אמרתי
"אני צריך יותר מ48 שעות, בבקשה."
"48 שעות או שאני בעצמי מוריד אותך" אמרתי ויצאתי מהחדר
"שחררו אותו , בלי לגעת בו בכלל. ופעם אחרונה שאתם קוראים לי לשטויות כאלה" אמרתי ויצאתי מהבית עצמו.
התקשרתי לאחד החיילים שלי, לעשות בירורים
"כן יקיר?"
"איתמר, תברר לי על איזה באר שבעית ליהי פרץ" אמרתי לו
"עוד בחורה לרשימה אה יקיר?"
"משהו כזה, תשיג הכל, ברור?"
"ברור." הוא אמר וניתקתי.
נעשה גם פה קצת שטויות(;