"את אחת ויחידה , אהובה שלי מלכהה…" עונה 2 פרק 4

עונה 2 פרק 4 –

וואי אינעל אבוקקקקקקק אני משתגע כאן כבררר!!!
נמאס לי מהאחיות האלה, ומהרופא הזין הזה שכל שעה באה לכאן
לבדוק מה שלומי ואם נזכרתי במשהו, ומאמא שלי שדואגת כמו משוגעת
וכל שנייה שואלת אם אני בסדר..כן כוסאמק ערס אני בסדר!!
ומליהי הזאת שלא זזה מכאןף לא מבינה שאני לא זוכר אותה? שתשחרר כבררר.
והכי מוזר..אסי. עזבו שהחבר הכי טוב שלי לא כאן, יעני יבן זונה אנשים שאני לא מכיר
בנות שזיינתי וזרקתי מהבית שלי גם עם חזיה ותחתונים באו לבקר אותי, מורות, המנהלת
החברים עשו פה חפלה..ורק הוא כלום, לא בא לא מתקשר לא משאיר איזה כרטיס ברכה..משהו.
כאילו הוא בחיים לא היה קיים, הילדה מזיינת את השכל שהוא עזב, ונתנה לי לקרוא את המכתב
אבל זה לא אסי, זה לא הדיבור ועוד מכתב? מה אנחנו באיזה סיפור אגדות?? סדרת דרמה??
סרט רומנטי טראגי??? אני רוצה לצאת, אני רוצה להיות מסטול, אני רוצה לצאת למועדון
רוצה להכיר מלא בחורות, רוצה לעוף מכאן, רוצה לחזור להיות יפרח..מכל מה ששמעתי כאן
בימים האחרונים אני מבין שלא התנהגתי כמו עצמי..ואני רוצה לכפר על זה, להחזיר על הזמן שנאבד
וואלה אני הולך לעשות כל מה שעשיתי פעם ופי אלף יותר גרוע, אני חוזר לסהר יפרח הישן
ואהוב!!

מנקודת המבט של ליהי –

"יובי באמת שאין לי כבר כח..אני נלחמת ונלחמת..וזה קשה כל פעם מחדש" אמרתי בייאוש ליובל, היינו אצלה.
"תקשיבי מאמי הוא לא זוכר הוא לא יודע, את צריכה לגרום לו לזכור..להיזכר בימים היפים שלכם
אל תוותרי על מה שהיה בניכם" היא ניסתה לנחם אותי, לנסות לגרום לי להמשיך להילחם עלייו
אבל כמה אפשר?
"הוא מסתכל עליי כמו איזה משוגעת, כמו איזה מעריצה מטורפת של איזה זמר, הוא רק רוצה שאני יעוף לו מהחיים." אמרתי
"זה סהר הישן מדבר, סהר שלך נמצא שם בפנים..את רק צריכה לחפש אותו ולהחזיר אותו, סהר שלך עדיין קיים פשוט במקום מנותק במוח..אבל עדיין קיים, ליהי אל תוותרי." היא אמרה לי
"את ויתרת.." אמרתי באנחה
"זה לא אותו דבר"
"למה לא?" שאלתי
"ככה." היא אמרה, היא תמיד מתחמקת .
"פעם אחת תעני לי, מגיע לי את התשובה האמיתית" אמרתי בעצבים
"מה את רוצה לשמוע? עד שאני הייתי מוכנה ללכת עד הסוף, להראות לו שאני באמת אוהבת אותו
והוא זלזל בזה..הוא עזב בגללי? שהוא לא יכל לחכות לי אז הוא ברח..לקום כל בוקר ולהיזכר בזה
שאולי הוא עזב כי נמאס לו לחכות לי, כי נמאס לו להגיע לשלב מסויים ושאני פשוט דוחה אותו.
להיזכר כל פעם שהוא לא כאן? אף אחד לא מבין את זה..גם לי זה קשה, אולי אני לא מראה את
זה, אבל קשה לי..ממש קשה לי" היא אמרה ומחקה כמה דמעות שיצאו לה ואני ניקיתי את העיניים
ששמרו את כל הדמעות בפנים, לא היה מה לומר
שתינו היינו במצב חרא..כל כך הבנתי אותה, פשוט חיבקתי אותה.
חיבקתי אותה חיבוק חזק ונשארנו ככה..
-כעבור שבוע-
קמתי בבוקר לבית הספר, כבר כמה ימים שסהר מגיע לבית ספר, כל יום אני מנסה, כל פעם משהו חדש וכל פעם הוא מתעלם, קצת נמאס לי, אבל אני לא יפסיק.
אני יגרום לו לזכור אותי..
לבשתי ג'ינס בויפרנד משופשף עם חולצת בצפר לבנה צמודה וקיפלתי אותה קצת שיראו טיפה
מהבטן, שמתי נעלי בובה קמאל , התאפרתי בקטנה, שמתי את השרשרת שסהר קנה לי
היא נהייתה חלק מימני, אני מורידה אותה רק כשאני ישנה..
סידרתי את השיער השפרצתי בושם לקחתי את התיק וירדתי למטה..
ההורים שלי ישבו בשולחן האוכל ואכלו, אנחנו בקושי מדברים.
"בוקר טוב" אמרתי, ופתחתי את הדלת של הבית כדאי לצאת
"ליהי חכי רגע"אמא שלי אמרה והתקדמה אליי ביחד עם אבא שלי..
אני מריחה צרות.
"מה קרה?" שאלתי
"אני חושב שהגיע הזמן שנדבר.." אבא שלי אמר
"על כל העיניין בבית, על אסי.." אמא שלי אמרה בשקט
"אין מה לדבר." אמרתי ויצאתי החוצה, לא היה לי כח לעוד דרמה.
הגעתי לבית הספר, ראיתי את סהר עם כמה בנים ובנות במחששה, חייכתי אליו
ועשיתי שלום, הוא הסתכל עליי גלגל עיניים והסתובב.
ווואי נמאס ליייי! הורדתי ראש למטה, אני רק משפילה את עצמי.
כל המוניטין ששמרתי לעצמי וטיפחתי עליו כל השנים האלו…הלכו לפח.
ואז הרגשתי את עצמי מתנגשת בקיר או משהו כזה, ונפלתי על הריצפה
שרף לי הרגל רצחח, קמתי מהר וראיתי מישהו משפשף את המצח שלו
"אינעל רבאקקקקקקקקק" הוא צעק פתאום, הוא לא מוכר לי..
הוא לא מבית הספר.
"ועוד אני חשבתי שאתה קיר יענק!!" אמרתי
"יהרוג אותך להסתכל לאן את הולכת?" הוא שאל בעצבים, הסתכלתי עלייו
בחנתי אותו..הוא היה ניראה טוב, לא שמן. הכל היה שרירים והחזה שלו היה נפוח
ואז שמתי לב שגם הוא בחן אותי, עשה חצי חיוך והתקרב אלי ואני הלכתי טיפה אחורה
"אינעל דינאק איזה מלאך" הוא אמר לי
"וואו איזה מקורי" אמרתי בזלזול
"למה נשמה שלי?אני הכי מקורי..יקיר אבוחצירה" הוא אמר

מנקודת המבט של יקיר-

אז מי אני? וואלה מי לא מכיר אותייי??
משפחת אבוחצירה העבריינים, המשפחה שלי.
יש לי קשרים בכל הארץ, מילה אחת לא טובה של מישהו עליי
ותוך 24 שעות מורידים אותו, לפני שהתחלתי ללכת הרבצתי, זה בגנים שלי.
נולדתי לתוך הפשע והרצח, ואני יודע בזה הכל, וואלה גיל 21 ואני מנהל את לוד.
מי יכול לדבר איתנו בכלל? ועכשיו הגעתי לבאר שבע, ללמד אותם קצת עניינים בלאגנים..
הספקתי לשמוע פה על כמה באר שבעים, אני באתי לבדוק עד כמה הם שווים , נגייס חיילים
חדשים למשפחה..עיר מעניינת, בנות יפות, תמיד השגתי כל בחורה שאני רוצה.
אני חתיך עולם, אני המשוגע הידוע, אני נצר למשפחת אבוחצירה!!