לב של אבן

לבן של אבן,
המית את כל החסד,
שהיה לבעליו.
אנשים התפלאו,
שאלו,
מה קרה?
איך מאחד שהרגיש,
שחייך לכל איש,
הפך להיות
כזה מריר,
אכזר ואדיש?
הוא ענה להם,
החיים קרו.
ההיא שברה את ליבו והלכה.
הוא שבר את ליבה של אחרת
ואותה עזב.
בין לגימה לחרטה
ולעוד לגימה,
ליבו התאבן,
חסדו נטש.
עכשיו השלישית בוכה,
אחרי שהטיח עליה עוד צעקה,
עוד מכה.
היא חושבת על לעזוב,
טיפשה, איך עדיין היא מסוגלת לאהוב?
והם מספרים לה,
הוא היה כל כך טוב.
כנראה קיוו שאת ליבו תרפא.
לב של אבן,
גם השלישית עזבה.
בין לגימה ללגימה,
בימים ישנים נזכר,
בין לגימה ללגימה,
גם הזכרון הזה נשטף.