העיר האבודה אטלנטיס-פרק 2

"היי מתוקה אני בבית" אמר המדריך הזקן, נישק את ידו ומיד אחר כך הניח את ידו על תמונת אישתו המנוחה.
"את לא תאמיני מה עבר עלי היום" אמר הזקן. "זוכרת שפעם היית אומרת שילדים הם נס החיים? ואני הייתי כועס עלייך מפני שלא רציתי ילדים. פחדתי מפני כך שאהיה אבא רע, שלא אצליח בכך, שהילדים ישנאו אותי?" הזקן חיכה במשך כמה שניות והמשיך בדבריו "בפעם הראשונה בחיי הרגשתי שאוכל להיות אבא, שאצליח בכך, שהכל יהיה טוב אם יהיו לי ילדים" אמר והתיישב על כיסא העץ הרעוע. "כמובן שלאחר כמה דקות הגיעה אישה והוכיחה לי שוב שלא אוכל להיות אב. אני מרגיש לפעמים כאילו החיים אוהבים לצחוק עלי, לצחור על איש זקן שלא נשאר לו דבר בחייו.
….
שוב הגיע הבוקר והמדריך הזקן הגיע ליום חדש בעבודה.
"תתקבצו סביבי בבקשה" קרא המדריך הזקן, אך אף אחד לא הקשיב לו.
"תתקבצו סבבי בבקשה" צעק המדריך הזקן והצעקה הכאיבה לו בגרונו.
"אנשים" אמר הזקן, אך כל מה שיצא היה לחישה.
"אנשים" ניסה הזקן שוב, אך כל מה שיצא מפיו היה אותה לחישה, הוא ניסה לכחכך בגרונו, אבל זה לא עבד, הקול שלו אבד ושום דבר לא יעזור לו להשקיט את הקבוצה הרועשת.

הזקן התעורר מחלומו וניסה לדבר, לומר בוקר טוב לאישתו האהובה, אך קולו נשאר לחישה כפי שהיה בחלום, כפי הנראה הזקן צעק בשנתו ואיבד את קולו, הוא לא יכל ללכת להדריך, זה היה ברור. ולכן התלבש ויצא מביתו לכיוון מקום עבודתו. הוא נכנס למשרד שבו ישבו כצה אנשים ותייקו מסמכים, הזקן לקח דף מגילה מערימה גדולה ועט נוצה משולחן עובד שלא הגיע באותו היום, הזקן טבל את קצה העט בקסטת הדיו וכתב להם כך:
"איבדתי את קולי ולכן לא אוכל להדריך היום, אני מצטער, תהיו חייבים למצוא לי מחליף.
בהצלחה ויום טוב."
הזקן הניח את דף המגילה בפני אחד העובדים ויצא מהמשרד חזרה אל ביתו.
את יומו בילה הזקן בשיחות אל אישתועד ששמע קול אדם צועק.
הזקן יצא החוצה לשמוע את הדברים שבפיו. הוא ראה שרוב שכיניו כבר מחוץ לביתם וחיכו רק לעוד שניים שכנראה עוד לא שמעו את ההתרחשות בחוץ. לבסוף השניים יצאו והאדם הכריז.
"העיר אטלנטיס נעלמה שוב! והפעם עם אנשים בתוכה, האנשים נעלמו אף הם! המלך רוצה לבצע ישיבה של חכמי העיר, כל חכמי העיר נא הגיע לאולם הישיבות שבארמון המלך בעוד שעתיים! מחר, תתקיים ישיבה של כל העיר, כל מי שיש לו מידע לתרום, על העיר, האנשים שנעלמו ותאוריות שיתייצב כאן מחר ואכריז אז את שאר הפרטים. תודה ויום טוב."הזקן ההמום נשאר במקומו, לעומת שאר שכיניו שנכנסו לביתיהם בהמולה רבה.