סוד 6

חלמתי על אמא. היא ישבה ישיבה מזרחית, במעגל, שאותו יצרו עוד מספר נשים וגברים. הם ישבו בקרחת יער, שמסביבה היו עצים רבים וירוקים, ונראה כאילו אף חיה לא מעזה לצאת מביתה. כולם לחשו מילים במהירות, כאילו מישהו רודף אחריהם. אורות ירוקים התחילו לרחף מעליהם, ולהקיף כל אחד באור חזק וגדול. אך לפני שהאורות הקיפו את האנשים במלואם, כמה מהאנשים התחילו לצרוח. צרחות מבעיתות. רוחות שחורות הקיפו אותם. טיפות קטנות החלו לנטוף ביער. אמי הביטה סביבה בבהלה. היא חיפשה מישהו. "דילן!" צרחה באימה לעבר גבר שישב במעגל לידה, כשראתה שמסביבו ישנה הילה שחורה ההולכת ומתחזקת. הגבר היה בעל שיער בלונדיני בהיר, והיה רזה ושזוף. "בת'אני, תסתלקו, לפני שיהיה מאוחר מדי!" צעק לעברה. עיניו החלו להיצבע בשחור אפל וקר, ומבטו החל להתקשח. הוא קפא במקומו והסתכל בנקודה אחת. לבי החל לדפוק במהירות. מה קורה כאן? "מיכאל, לך, לפני שייקחו גם אותך" אמרה בת'אני באימה טהורה. רוח חזקה נשבה, וגשם חזק החל לרדת. שיערה של אמי התנופף לכל עבר, והיא התחילה להיעמד, אור ירוק בוער מתוכה, שאותו כיוונה לגבר- דילן. אנשים נוספים נעמדו, ולמעלה, בשמיים הסוערים, נוצר דרקון גדול וירוק. דילן נעמד. עיניו כבר היו בצבע שחור מוחלט והוא הביט באמי בבוז. "לא!" היא זעקה….

"ויולה? ויולה! התעוררי!" התעוררתי בבהלה, רק כדי לגלות את פרצופו של החתול כריסטופר רוכן מולי בכעס. פני כוסו זיעה, וידי רעדו, אך לא נראה כי החתול שם לב לכך. "אני שמח שנזכרת להתעורר, היפהפייה הנרדמת" אמר בזעף. "עכשיו, אם תועילי בטובך, מיכאל ביקש ממני לקרוא לך החוצה, בכדי להתאמן". אמר. התחלתי לקום, מתנודדת תוך כדי. "חסרת נימוס" מלמל לעצמו "לתת לו לחכות לה, פשוט…" , 'תתעלמי ממנו, יש לך נושאים יותר חשובים להתעסק בהם מאשר חתול זועף חולה נימוסים. לנסות לשכוח את החלום, לדוגמה'. זה רק חלום, עודדתי את עצמי בלב. אין בו טיפת מציאות, לכן אין לי מה לדאוג. עקבתי אחר כריסטופר, שהוביל אותי החוצה. 'למה החתול כל כך כועס עלי?' חשבתי בכעס. 'מה עשיתי לו?'
מיכאל קטע את מחשבותיי. "בוקר טוב ויולה. היום תלמדי להשתמש בקסם שנמצא בתוכך, ולהוציאו החוצה. שבי על הדשא. רק עכשיו אישרתי לעצמי להביט מסביבי. העץ שמתוכו יצאנו במסעי לכאן עדיין עמד נטוע באמצע הגינה. פרחים יפהפיים, בעיקר בצבעים אדום ולבן קישטו אותה. צמחים מטפסים קישטו את הגדר הירוקה שהקיפה את הגינה, ופסל של גמד בית קטן עמד בצד. התיישבתי בזהירות על הדשא.
"עכשיו, נצטרך למצוא את המרכז שלך. לכל מכשף יש מרכז פיזי, ממנו הכוח שלו בוער. הכוח לא יוצא ממנו, אלא פשוט נמצא שם עד שהמכשף מזמן אותו. המרכז שלי הוא היד. אצל מרבית האנשים המרכז נמצא ביד, לעתים נדירות יותר בשיער. פעם פגשתי מישהו שהכוח שלו יוצא מהבטן. בן אדם מאוד משעשע. לא הפסיק לומר לאנשים שבטנו יכולה להציל את העולם."אמר באנחה.
"איך נמצא את המרכז שלי?" שאלתי, מתאפקת שלא לפרוץ בצחוק. 'זה שיעור חשוב. תישארי רצינית' חשבתי.
"פשוט מאוד. כבי את מחשבותייך, את מוחך. עצמי עיניים, ואטמי את אוזנייך. התרכזי בגופך, והקשיבי לקסם שלו." אמר בשקט, ופניו החדירו בי רוגע.
עצמתי את עיניי. ניסיתי להתרכז בגופי. 'אני לא מצליחה', חשבתי בפאניקה. 'מה אני אמורה בכלל להרגיש?' אבל לפתע, הרגשתי משהו. מן זרם שעובר ב- עיני? מיכאל לא הזכיר עיניים בין המרכזים. פקחתי את עיני, בדיוק בזמן לראות את מיכאל, ואף כריסטופר, שצפה בנו כל אותה העת מתנשפים בתדהמה. "מה? מה קרה?" שאלתי. 'אולי עשיתי משהו לא נכון….' גופי מיד נכנס ללחץ. 'מה עשיתי לא בסדר?'
"ויולה, המרכז שלך הוא עינייך. דבר כזה לא קרה כבר מאות שנים. מכשפי מרכז העיניים היו הכשפים הקדומים ביותר, וגם החזקים ביותר. אך הכוח שהם החזיקו ברשותם היה רב מידי, ולכן, או שהשתגעו, או שמתו בגיל צעיר, כתוצאה משימוש גדול מדי בקסם שלהם. את חייבת להיזהר. לא פלא שאמך הכניסה את רוב כוחך בתליון, אם לא, הייתה לך סכנה ממשית…."
"אני לא מבינה. מה יש בתליון שלי?" שאלתי בבלבול.
"כשהיית קטנה, אני חושב, אמך ביטאה לחש, שנועד לקחת חלק מכוחך ולהעבירו לחפץ. תחילה חשבתי שזה כדי שהם לא יעלו עלייך, אך מתברר שהיו לה סיבות נוספות." אמר, ומצחו התקמט. "אך מספיק עם הדיבורים, בוא נתחיל ללמד אותך להשתמש בקסם." אמר.
"בסדר.." אמרתי, עדיין מופתעת מהתגלית. "מה אני צריכה לעשות?"
"עכשיו, אחרי שמצאת את המרכז שלך, כל שעלייך לעשות הוא להרגיש את הקסם זורם מן המרכז אל כל גופך, ויוצא ממנו החוצה. התחילי בעשיית דברים קטנים כמו לגרום לאבן הזו לרחף באוויר", אמר, והרים אבן שטוחה ואפורה מן הדשא. "דמייני שמעין אור יוצא מגופך, ומרים את האבן באוויר." עצמתי עיניים, והרגשתי את הזרם עוזב את עיניי וזורם אל הגוף. הוא התחיל גם להשתחל ממנו החוצה, ואור ירוק יצא. כיוונתי את האור לעבר האבן, והוא נמשך אליה. רק להרים אותה, חשבתי בהתרגשות. המתח שלי גבר, ופתאום, האבן התפוצצה בידיו של מיכאל המופתע. נבהלתי, ונרתעתי לאחור. "מה קרה?" שאלתי בפחד.
"ויולה, הזהרתי אותך שקסם גדול בוער בתוכך. אני חושש שאפילו בעזרת התליון קשה לך לרסן את עצמך. היזהרי. ולא, קסמך יצא מכל ריסון, ואת עלולה למות. את חייבת לשלוט בו.

לפני שהוא ישלוט בך."