אהבה שבכלל לא רציתי…. פרק 1 + הודעה של קוראי "חטופה בטעות".

"אוף!! הוא כל כך מעצבן!!" מילמלתי לעצמי בשקט בזמן שאני מנקה את המסעדה.
"מה קרה? לאנה הקטנה קשה לעבוד?" שמעתי פתאום קול מאחוריי גבי.
"אמל'ה!" ישר קפצתי ממקומי, אהה.. זה רק ג'יימס…
"ג'יימס?! תגיד לי אתה נורמלי?!" צרחתי עליו באמצע המסעדה.
"תגדירי נורמלי ואז אני אענה לך על השאלה" אמר לי ג'יימס בליגלוג.
"אתה יודע, אני בכלל אמורה להיות כבר בבית.. אז למה אני פה?!" שאלתי את ג'יימס בעצבנות רבה.
"כי הרצפה הייתה מלוכלת והייתי צריך מישהוא שישטוף את הכלים." הוא ענה בהתנשאות.
רק שתדעו ג'יימס לא בעל המסעדה, הוא האחיין של המנהל.
זאת אומרת שהמנהל *דוד* שלו!! אז למה הוא נותן לי פקודות?! למה?!, אתם לא יודעים
כמה פעמים שאלתי את עצמי את השאלה הזאת…
"אבל אתה לא מנהל המסעדה!! אז תן לי סיבה *אחת* להקשיב לך." אמרתי לו במבט ניצחון.
"את רוצה את המשרה הזאת?" הוא שאל.
"מה הקשר?"
"תעני לי , את רוצה את המשרה הזאת?" הוא שאל פעם שנייה.
"כן.." עניתי בשקט.
"מה? מצטער פשוט לא שמעתי אותך, את יכולה לחזור על זה שוב בפעם?"
הוא אמר בהתנשאות שחיוך מטומטם מרוח לו על כל הפנים.
"כן" אמרתי לו בקול יותר חזק שפניי מושפלות לרצפה.
"יופי, בגל זה את מקשיבה לי. "הוא אמר לי בקול ניצחון, אני בטוחה שגם היה לו מבט ניצחון.
אבל אני לא בטוחה 100% כי אני לא הסתכלתי עליו…
"אבל הרצפה והסירים אפילו לא מלוכלכים.." מילמלתי לעצמי שוב הפעם במקום.
"סליחה, מה אמרת?" ג'יימס שאל אותי כאילו שהוא נרגש לתשובה.
" שאתה פשוט חתיך עולמי" עניתי בציניות וגילגול עיניים .
"ידעתי שיום אחד תודי בזה" אמר לי ג'יימס בציניות וציחקוק קל.
"ברור שידעתה, כמו שידעתה שהרצפה והסירים מלוכלכים" החזרתי לו בציניות וקצת עצבנות..
וכמובן עם לשון בחוץ.

שכחתי להציג את עצמי,
קוראים לי אנה וולמינסקי ויש לי שיער בצבע שחור (מחומצן).
אני במקור רוסיה, אני לבנה ויש לי עיניים זוהרות תכלת (משהו הזוי כזה).
ואני קטנה כזאת ונמוכה יחסית לכול העולם, במיוחד יחסית לג'יימס -,-.
ואני בת 15 וחצי עוד מעט 16 ^^.
וג'יימס (-,-) הנער (המאוד מעצבן) הזה די גבוהה ממני, אבל לא בהרבה!!
ויש לו שיער חום, ועיינים חומות.
וג'יימס בן 18…

סוף סוף סיימתי את המשמרת!! חשבתי לעצמי במוח וקול אנחה קטן נפלט מפי.
"טוב יאללה סיימתי לנקות" אמרתי בקול מתרגש שעוד שניה צרחתי את זה ,
הורדתי את הסינר וזרקתי לעבר ג'יימס.
"ואווו רגע רגע עיצרי לפני שאת יוצרת מהדלת!!" ג'יימס "ביקש" ממני. (יותר נכון ציווה)
התסובבתי חצי סיבוב מהדלת לג'יימס.
"מזה נראה לך פה?! כול עוד לא יצאת מהדלת את עדיין נחשבת עובדת של המקום!!"
"אוי באמת?! , חבל שלא אמרתה לפני זה." אמרתי לו את זה ותוך פחות משניה
שאמרתי לו את זה ברחתי בריצה מהדלת ורצתי להתחבאות מאחורי ספסל ציבורי.
"אנהה!!" הוא התחיל לצרוח ברחוב, אני כמובן לא עניתי.
המשכתי לשתוק ולהתחבא מאחורי הספסל החשוך.
אחרי כמה זמן שהייתי בטוחה שהוא נעלם יצאתי ממקום המסתור שלי והתקדמתי לעבר
כיוון הבית שלי.
מה שאני שונאת בג'יימס זה שהוא יודע שאני גרה מרחק 40 דקות ברגל מהבית שלי עד המסעדה,
אז הוא בכוונה משאיר אותי עוד שעה וחצי מאוחר יותר!!
למשל: הייתי אמורה לגמור היום ב – 22:00 (עשר בלילה).
אבל גמרתי בסוף את המשמרת ב- 23:30 (אחת עשרה וחצי בלילה).
אתם מבינים למה אני מתכוונת?!
ולא רק זה, גם פיספסתי את האוטובוס…

הבית קפה שבו אני עובדת הוא בסגנון של פעם.
זאת אומרת שהמלצריות (שאני אחת מהן) לובשות:
חצאית מיני שחורה כזאת עם פס דק לבן בסוף.
חולצה שחורה צמודה עם כתפיים קצת נפוחות, אבל ממש קצת.
סינר (שאנחנו מקבלות שמה ואנחנו צריכות לשים אותו מעל החצאית).
כפפות לבנות דקות קצרות.
נעלי עקב קטנות בצבע שחור.
וסרט לבן לראש שרשום עליו את שם המסעדה.
וראיתם מה רשמתי שמה למעלה? אני כולה *מלצרית* זה אומר רק להגיש אוכל
ולרשום הזמנות!! לא יותר מזה!! לשטוף כלים זה התפקיד של הטבח
ולשטוף רצפה זה התפקיד של הצוות ניקיון…
אנחנו כולה 6 מלצריות אבל אני לא אתחיל לפרט לכן על כל אחת ואחת מהן.
אחרי שהלכתי 15 – 20 דקות ככה התעייפתי.
ובדרך כלל אני לא מתעייפת בכזאת קלות, אני רצה ממש מהר ואני נורא טובה בספורט.
אבל אני יצאתי מהמסעדה רק בשעה 23:30 בלילה, ועבר בערך רבע שעה..
אז עצרתי לרגע על ספסל שהיה שמה, להשקיף קצת על הנוף.
(המסעדה ממוקמת במקום לתיירות אז יש שמה נופים ממש יפים)
כשישבתי ,החמש דקות הראשונות עסקו באיך לא לקפוא למוות בגלל
המדים של הבית קפה.
וכשהסתכלתי על הנוף,
כול מה שראיתי את כתם שחור גדול (האדמה)
ועוד כתם בצבע אפור/ כחול כהה (השמיים)
ועוד פס דק באמצע בצבע שחור ממש ממש חזק שמפריד ביניהם.
אט אט בלי ששמתי לב העיניים שלי התחילו להיעצם ונרדמתי על הספסל …