תדמית חדשה פרק 32♥

"בגלל מיתר," התחלתי לצחוק, "לא יודע כאילו לא!" הוא אמר והבנתי הכל….עומר מתחיל לחבב את מיתר…הופה זה מתהפך, לפחות ירד לו ממני,
מנקודת המבט של מיתר:
"לוריין! " צעקתי עדיין לא נשמע שום קול, "לאן הם כבר נעלמו?"
"נמצא אותם…אני מכיר פה כל חור" אמר קובי והתקדם, אני אחריו בצעדים גדולים הוא ממש רץ הבחור הזה, "חכה ליי" התלוננתי וניסתי ללכת לצידו , הוא כזה חתיך…אמאלה, ישלו עיניים ירוקות גדולות כאלה ושיער חום בהיר מוק כזה….רק חבל שאני לא רואה אותו בחושך המוחלט הזה….הארתי עם הפנס באייפון לראות לאן אני הולכת…זה לא עזר כל כך….נפלתי , "מיתר!" צעק קובי ורץ אליי, "את בסדר?!"
"אחח זה כואב" מילמלתי והתיישבתי שם ליד עץ, הארתי על הרגל, "אוי חייבים לבדוק את זה…" אמר ונגע ברגלי, הרגשתי צמרמורת רק מהמגע שלו, נשרטתי חזק ברגל והיה לי קשה לקום, "את תהיי בסדר" הוא אמר, והוציא מתיקו עזרה ראשונה, "זה לבינתיים עד שנגיע לחובש…הוא עם הקבוצה, ואני לא יכול להשאיר אותך כאן לבד ולקרוא לו," אמר וטיפל לי ברגל, "ברור כן…" אמרתי…בחיים לא הייתי נשארת פה לבד, בחושך הזה, אמאלה,

מנקודת המבט של לורין:
"מה את שותקת תגידי משהו…." גיא שר וחפר לי בשכל! "גיא תפסיק כבר לשיר!"
"אבל מה את שותקת תגידי משהו!" צעק, " הינה אמרתי משהוו עכשיו שתוק לפני שלא יהיה טוב"
"חח את לא מאיימת עליי מאמי אפחד לא מאיים על גיא אמ…."
"שתוק יאיוו!" אמרתי והתקדמתי, "גם קוטעת אותי בדבריי?" הוא אמר בציניות ועצר אותי, "שנינו יודעים שאנחנו לא רוצים לחזור לקבוצה לא ככה?" הוא חייך והיה קרוב אלי…קרוב מדיי, "מה..אנחנו…צריכים צריכים לחזור!" אמרתי וניסתי לזוז אך ללא הצלחה, הוא לא אמר כלום רק התקרב אלי עוד, התרגשתי כל כך, הפעם היה לי זמן להתרגש ולהבין שהוא עומד לנשק אותי לא כמו הפעם ההיא בביהס שזה בא כהפתעה…הפתעה דיי נעימה דווקא, הוא הזיז את הפוני של מהפנים והסתכל על שפתי….הינה זה בא….לעצום עיניים? זה כל כך שונה מאיך שהיה עם טל….נו למה הוא מחכה אני רוצה את זה כל כך…. "לוריןן!" שמעתי צרחה, "גיא! "
שנינו נעצרנו והוא זז הצידה ,"המ קוראים לנו.." אמר…"כן….מיתר אני פה!" צעקתי וראיתי אותה באה לעברי צולעת, "מה קרה לך!?" חיבקתי אותה, "כמה אנחנו אותכם מחפשים!" אמר קובי, "והינה מצאתם…" אמר גיא בשקט והסתכל עליי הסתכלתי עליו וחייכתי, "עזבי אותי…לאן נעלמתם!?"
"סיפור ארוך…נדבר על זה אחר כך," אמרתי , "או הבנתי…" היא קרצה לי, "גיא ואת…"
"ששש!" צעקתי," ועכשיו מה קרה לך ברגל ?"
"הכל למענך…מפגרת! מה עשיתי בשבילך…" היא התלוננה , וחזרנו אחרי קובי לקבוצה,

מנקודת המבט של רותם:
"אעא חיימשלי!" קפצתי על לורין, "לאן נעלמת חכמה!" "העיקר אני בסדר עכשיו.." ראיתי שהיא הסתכלה על גיא, "הופלה…" "שקט אחר כך," היא אמרה וצחקתי,
"חובש, תחזיר את מיתר בבקשה לאכסניה תטפל בה," אמר קובי, "מה אבל אני רוצה להמשיך.."
"מצטער..המצב של הרגל שלך…את צולעת, יהיה בסדר" הוא אמר וחייך אלייה, "אני בסדר גמור!"
"אני מבטיח לך שאם מצבך ישתפר עד מחר את תצאי למסלול מחר,"
"אוח…אוקי…. בי בנות…" אמרה לנו מיתר, "אנחנו נחזור איתך!" אמרתי, "מה לא…אתן בסדר גמור תשארו פה" אמרה המורה, "אבל..היא לבד.."
"אני יהיה בסדר, "
"אני יחזור איתך," אמר עומר, וחייכתי לעצמי, "כן! עומר יאלה" אמרתי לו והם הלכו ביחד עם החובש חזרה לאכסניה,
"תיזהרי להיפצע לי, " אמר דן "אני בס…" התחלתי להגיד וכמעט החלקתי, "בסדר?" שאל ואני צחקתי… היה מסלול ארוך וממש כייפי, וחזרנו מותשים לאכסניות, "ככה תוכלו לישון מהר! ולא לעשות בלאגן בלילה" אמרה המורה, "לא…עדיין יש לילה לבן," אמר גיא ,"ברור מה.."
התלבשנו בלילה וחיכנו לבנים בחדר , "נו מה היה לך עם גיא..ולך עם עומר..וקובי," שאלתי אותן, ולורין התחילה לצחוק, "קובי…נסיך" אמרה מיתר וחפרה על מה היה…ואיך היה, "ועומר?" שאלתי, "עומר" חזרה אחריי מיתר, "כן עומר.."
"מה איתו? כלום איתו…סתם…"
"אוי נו רואים שהוא נדלק עלייך," אמרה לורין, "מאוחר מדיי, לבי שייך למישהו אחר.." היא אמרה ודמיינה את קובי, "משוגעת" אמרנו אני ולורין ביחד, וצחקנו, "תורך….גיא?"
"גיא…." לורין התחילה לספר מה קרה, "אוי אני מזה מצטערת שבאתי באמצע!" אמרה מיתר, "זה בסדר… למרות שרציתי להרוג אותך.. " צחקה לורין,
"נו איפה הבנים.. "
"בטח קשה להם להתגנב לכאן.." אמרתי , "כן וי אני עייפה" אמרה מיתר והתמתחה, "שלא תעזי לישון!" צרחנו עלייה, "אוי אוי תירגעוו לא נרדמת!" היא נשכבה על המיטה, "אבל איפה הם "
"כנס מהרר ! " שמעתי קולות, התקדמתי לדלת החדר הקטן הזה וראיתי את עומר גיא ודן, "יאלה מהר " אמרתי וסגרתי את הדלת אחריהם, "אם מוצאים אותנו פה…אנחנו מתים" אמר עומר והתיישב על המיטה, "החמודה פה נרדמה, " הוסיף שראה את מיתר, "מיתרר קומיי" צווחתי והיא קמה במהירות, "למה לצעוקק!?" "חח זה עזר קמת"
"טוב יש לי משחק, " אמר גיא והסתכל על לורין, "קצת קיטשי וישן אבל זה תמיד כיף…" הוסיף , "תן לי לנחש…" אמרתי, "אמת או חובה, "דן השלים אותי ….