מתי היא תשים לב.. פרק 28 חלק ה'

נקודת מבט הדר-
"בובי. דופקים בדלת" מלמלתי בעייפות והרמתי את ראשי מהחזה של מתן, נרדמנו על הספה שבסלון.
מתן היה פרוש על כל הספה ואני נשכבתי על גופו, החזה שלו שימש לי ככרית כשישנתי על בטני, עליו. מידי פעם הוא קיבל בעיטה קטנה כשזזתי מעט.
השמיכה כיסתה אותנו והגנה עלינו מהקור ומהרעמים בחוץ.
"בייב" אמרתי שוב והוא לא ענה.
קמתי בלית ברירה וכיסיתי את הדוב שלי בחזרה, איזה חורף..
פתחתי את הדלת והתביישתי כשראיתי את שי עומדת מחוץ לדלת, היא היתה יבשה מזל.
"הדר, מה נשמע.." אמרה ונכנסה לבית ופשטה מעל גופה את המעיל החמים
"בסדר" חייכתי בנחמדות וניסיתי להסתיר את קולי שמעיד על זה שקמתי עכשיו.
"איפה כולם?" שאלה וחלצה את נעלי העקב מרגליה,
"ליהי ישנה בחדר שלה ורונן משחק במחשב" אמרתי בשקט והסתכלתי על מתן שישן כמו מומיה
"ותני לי לנחש.." צחקה והלכה לסלון וראתה את מתן ישן, נו ברור..
"תחזרי לישון, אני כבר אסתדר. תודה שנשארת איתם כאן" אמרה בחיוך מודה והלכה אל המסדרון אל כיוון החדר של רונן וליהי.
נשכבתי בעדינות בחזרה על גופו של מתן ופניי שקעו בין צווארו לכתפו
ידי ליטפה בעדינות את בטנו ושפתיי נשקו לכתפו.
"הדר" מלמל מתן וכרך את שתיי ידיו על גבי התחתון והזיז אותי מעט,
נשכתי בעדינות את צווארו ונהמה חלושה ועייפה ומעט כועסת יצאה מפיו
"מתני" אמרתי והתרוממתי מעט למעלה בשביל לראות את פניו,
"תקום בבקשה" אמרתי בהתחננות ונשקתי לזווית פיו, בא לי לעוף מכאן..
"תמשיכי לישון" מלמל והניח את ידו על הפה שלי ומנע ממני לדבר, מה נראה לו!!
"אני אעאעעמכחמ" חירטטתי כי ידו חסמה את הפה שלי
"כן מותק.. גם אני אוהב אותך" אמר
"דודה שלך מותק" אמרתי בעצבים והבנתי שהיד שלו כבר לא על הפה שלי, שונאת את המילה מותק
"דודה שלי בהחלט מותק" אמר בהתחכמות ופקח את עיניו באיטיות
"שי הגיעה" אמרתי ורציתי כבר שיבין את הרמז שאפשר ללכת
"עוד מעט אני אקום" מלמל, חצוף!
"כל פעם שאנחנו אמורים לצאת לבד זה לא מסתדר" אמרתי, אני מבואסת מזה..
"אני מבטיח לך שנצא היום" אמר ומתן וליטף את מותניי והרים את חולצתי מעט למעלה, שיהיה לו גישה נרחבת לבטן שלי
"אני לא רוצה לצאת" אמרתי בהיסוס, "תחליטי" אמר
"אני רוצה רק שנהיה ביחד. שנינו ערים" הדגשתי את שנינו

"דוד מצ'ני" שמעתי את הקול של ליהי קורא למתן, מתן עדיין ישן
"דוד מצ'ן" צעקה יותר חזק. קמתי מהספה והלכתי לתיק שלי שמונח על הפנית אוכל והוצאתי משם את האיפון שלי לפחות לא להשתעמם.
התיישבתי על הרגליים של מתן בעוד שליהי קפצה עליו והוא התעורר

מאת: תומר
'איך הבדיקות היו? מספיק טובות בשביל לחזור לבסיס?'
-'התשובות עוד לא הגיעו, אתה מתגעגע אלי?'
'לא. יש הרבה עבודה לעשות, אז תחלימי מהר' רשם, אגו!!!

"הדר" קרא לי מתן אחרי עשרים דקות שבהם הוא כבר קם ויצא לעשן סיגריה, שהוא יוותר?
"אתה מסריח מסיגריות" אמרתי והחנקתי שיעול קטן
"רוצה נסע?" שאל, הנהנתי בראשי והבטתי על השעון שמונח על מפרק כף ידי
18:23 שעה מעצבנת. הכל חשוך וקר ומעצבן, וזה שעון חורף.
"לאן ת'ה נוסע?" שאלה ליהי שישבה לידי בספה
"לטייל עם הדר, היא לא קיבלה מספיק יחס היום" אמר, מה נראה לו
"אני רוצה לחזור לבית קודם" אמרתי למתן, להתקלח לצחצח שיניים, להתלבש. משהו!
"את חייבת לי מברשת שיניים" אמר מתן בצחקוק קל ולקח את המפתחות מעל השולחן ונפרד מאחותו ומהאחיינים שלו
יצאנו מהבית אחרי שנפרדנו מכולם ונכנסנו לג'יפ של מתן
"אפשר לנהוג?" שאלתי בקול מתוק ועמדתי על קצות אצבעותיי והצמדתי את שתיי כפות ידיי ועשיתי פרצוף מתחנן
"אישה חונה אישה דורסת.." מלמל בשקט והביא לי את המפתחות,
"הייייי" אמרתי ונתתי לו מכה חלושה בחזה
"את נוהגת מעולה, אני בטוח!" אמר בקול רציני ונכנסנו לרכב שלו, אני במושב של הנהג יש!
"הרסתי משהו?" אמרתי בהיסוס, למה זה לא נוסע!
"תרשמי את הקוד, 1122" אמר בחיוך קטן והניח את ידו על ירכי והסתכל על הכביש בזמן שנסענו, היד שלו מידי פעם ליטפה את רגלי ולחצה עליה מעט כשרצה לסמן לי להאט .
"אני בסך הכל לא נהגת גרועה" חייכתי והסתכלתי על מתן בזמן שהחנתי את הרכב בחניון שמתחת לבניין שלי ושל עומרי
"אני נהגת מירוצים" אמר ונשק למצחי,
נכנסנו למעלית והחזקתי בכף ידו וחיכינו עד שהדלת נפתחה ונכנסנו לדירה של עומרי ושלי
הדבר הראשון שהסתכלתי עליו זה היה.. זה היה מביך מידי.
"אוקי.." מלמלתי וסובבתי את הראש וקברתי אותו בתוך החזה של מתן
מתן צחק בשקט והסתובב לצד גם הוא, זה היה כזה מביך
"עומרי!" אמרה בשקט ענבר ואני לא ראיתי כלום, ועדיף!
"איף לכו לחדר שלכם" אמרתי בנגעלות, לראות השותף שלך שהוא כמו אחיך ואת הבת זוג שלו שנהפכה לחברה הכי טובה שלי , רגע לפני שהם שוכבים. איכס.
מזל שהם היו עם בגדים תחתונים.
"אני לא מאמינה" מלמלה ענבר ולפי הרעש הבנתי שהיא התלבשה
עומרי נחר בבוז ואמר "תדפקי בדלת לפני שאת באה" ושחרר צחוק חלוש
"טוב אנחנו בחדר, אל תפריעו לעצמכם… ל.. מה שתכננתם. ביי" אמרתי ומשכתי את מתן אחרי אל כיוון החדר
"טוב בואי תגידי שלום" אמרה ענבר וזה מה שעשיתי, עזבתי את ידו של מצן וקפצתי עליה בחיבוק, היא לבשה חולצה רחבה של עומרי
"ואתה.. שלום" אמרתי מרחוק, הוא צחק ושפשף את ראשו
"חכי כשאני אבוא לך ולמתן באמצע ואני אתנהג כאילו את נגועה" אמר בחיוך, חיבקתי אותו חזק ונשקתי ללחי שלו נשיקה ארוכה ומעצבנת
"שחררי מחבר שלי" אמרה ענבר בחיוך, "משחררת" חייכתי והלכתי לחדר שלי כשאני מובכת כהוגן.
"תתלבשי ונצא?" שאל מתן והדליק את הטלוויזיה בזמן שהתפרש על המיטה שלי, הרבה זמן לא הייתי כאן.
"הבגדים של שני יפים אני ישקול לקחת לה עוד" צחקתי והוצאתי מהארון ג'ינס בהיר גבוה אלגנטי וסוודר צמוד בורדו שחושף מעט פס מהבטן ונעלתי נעלי עקב צבאיות
"תחליפי חולצה" אמר מתן והקליד משהו בטלפון שלו, "למה?" שאלתי בביאוס וסידרתי עליי את השרשרת זהב הגדולה וסידרתי את שיערי עם מעט ביביליס בקצוות
"כי החולצה קטנה עלייך" אמר בהתחכמות "זה אמור להיות ככה" התלוננתי
"חיים שלי יאלה" אמר והנדתי את ראשי לשלילה והתאפרתי מעט
"קחי ג'קט לפחות" אמר. הוצאתי מהארון סריג ארוך
"לאן נצא?" שאלתי בהתפנקות ונכנסנו לרכב שלו
"לאן את רוצה?" שאל, "תפתיע אותי" חייכתי
נסענו למקום לא מוגדר ונכנסנו לבניין ישן ונטוש,
"אני לא רוצה להתייחד עם קאדפי ובן לאדן" צחקתי, זה נראה כמו מתכון למוות
"תסתכלי" אמר והצביע על חדר, זה היה באולינג.
"אני גרועה בזה!" נאנחתי ונכנסנו למקום, מתן הזמין מקום ואני התיישבתי כבר וחיכיתי שהוא יביא לי נעליים
.
"עכשיו אתה תראה את הגובה האמיתי שלי" אמרתי והתרוממצי על רגליי והיתי נמוכה!
"את מושלמת בכל דרך" אמר וזה היב תורו לזרוק את הכדור, הוא לקח את הכדור והפיל הכל!
"תותי שלי תותח!" אמרתי ושמחתי שהצלחתי לצלם ווידאו
"תורך דודו" אמר והרמתי את הכדור הקל ביותר כי לי הוא היה הכי כבד.
זרקתי וזה הפיל אחד, עלוב!
"אני כושלת" צחקתי על עצמי
"אל תדברי ככה, בואי קבלי נשיקת ניחומים" חייך ונשק לשפתיי נשיקה קצרה
"אני אוה.." באתי להמשיך ונקתעתי ע'י צרחה של בחורה
"מתני!" אמרה וקפצה עליו בחיבוק ואני נדחקתי הצידה
היא הרימה את רגליה באוויר ונישקה את מתן.
סבבה.. ידידה…
היא לא הפסיקה לנשק אותו. בלחי. בצוואר. בכתף. מה!!!
השתעלתי מעט וניסיתי לסמן שאני כאן אבל היא המשיכה לחבק אותו ולנשק אותו.
התיישבתי על הכיסא והסתכלתי עליהם והלב שלי נצבט.
הוא הסתכל עליי והפנתי את מבטי מראה לו שאני כועסת, שיפסיק לחבק אותה!

היא לא הפסיקה לחבק אותו ולחשה לו משהו באוזן, זה די עצבן אותי.
לקחתי את הכדור באולינג כי זה תורי ובאתי לזרוק לרחבה ולפני זה הסתכלתי עליהם ודמיינתי אותם בתור המטרה.
"מתן" קראתי לו והם המשיכו לדבר והיא מידי פעם ליטפה אותו בחזה ושלחה לו צחקוק מלרפטט
כל האנשים הסתכלו עליהם והסתכלו עליי, הרגשתי מושפלת!
שהבן זוג שלי מתחבק ומתחרמן עם מישהי בזמן שאני כאן מחכה לו ביציאה 'המשותפת' שלנו.

לקחתי את רגליי ויצאתי מהמתחם של הבאולינג ישר אל כיוון הרכב שלו, הוא אפילו לא שם לב!
התיישבתי על המכסה מנוע של המכונית ושמחתי שלא ירד גשם באותה שניה, כי זה עוד מה שחסר לי.

אל: תומר
-'אתה רוצה שאני אחזור? אני יכולה גם היום. בתנאי' שלחתי
'תנאים?' שלח
-'בוא תיקח אותי מרחוב הלוי תל אביב 23'
'אני עוד כמה דקות אצלך' שלח
-'ואני צריכה לקחת את הדברים מהבית אז זה לא ייקח הרבה זמן' שלחתי
'צאי לבחוץ' רשם וראיתי את הרכב שלו תוהה איפה אני

"התגעגעת?" שאלתי בציניות וחגרתי את עצמי
"מאוד. מה עשית כאן? את לא חולה?" שאל ללא הבנה
"חולה בראש" אמרתי על עצמי ותומר גיחך בעצבות בשקט
"למי הברזת ברגע האחרון?" שאל
"זוכר שאמרת שתמיד אני אהיה מאושרת? שאף פעם לא תפגע בי, ויום אחד נתחתן?" שאלתי והרגשתי מטופשת
"את תמיד תהיי מאושרת. איתי ובלעדיי" אמר והסתכל עליי.
"הבנתי" מלמלתי ובדקתי אם מתן שלח לי הודעה, אבל לא.
"נו ספרי.. מה קרה?" שאל
"איך אתה ונטשה?" שאלתי בהתעניינות, "הכל בסדר בנינו למה?" שאל
"סתם.. טוב אז תוריד אותי בבית, אני ייתארגן ויבוא" אמרתי והוא נסע אל הדירה שלי

נקודת מבט תומר-
"הדר!" קראתי לה אבל היא כבר היתה רחוקה, היא השאירה את האיפון שלה באוטו
האיפון שלה גם צלצל, זה היה מתן..
-"הלו?" שאלתי
"הדר איפה את!" שאל בבהלה, "הדר?מי זה!" כעס
-"זה אני אחי, תרגע" אמרתי וניסיתי לא להישמע שאנחנו חברים טובים
"איפה היא תומר?" שאל בקשיחות
-"נכנסה לבית" אמרתי
"אני בדרך לשם" מלמל וניתק את השיחה
איך הגענו לזה שאני מאושר בשביל הדר?. אולי אני יודע שמתן הוא הגבר המתאים בשבילה.
אני לא מתאים לה.. בזבזתי את ההזדמנויות שלי.

הרכב של מתן החנה מאחורי במהירות והוא ירד מהרכב אל כיוון הרכב שלי
"היא כאן?" שאל והזיז את הסיגריה שלו לצד, הוא עצבני.
בחיים לא ראיתי אותו עצבני ככה. טוב חוץ מהפעם שקראתי להדר 'נערה אומללה' כלומר זונה
"למעלה" אמרתי והוא לא ענה וישר הלך אל כיוון הדירה של הדר ועומרי

נקודת מבט הדר-
"את הולכת?" שאלה ענבר ללא הבנה והנהנתי בראשי והכנסתי את הבגדים לתיק
"חיים שלי" אמרה ענבר ועשתה פרצוף עצוב
"אני כ"כ הרגשתי מושפלת. הוא לא התייחס אליי" אמרתי בעצב וניגבתי דמעה שזלגה מעין ימין שלי
"אולי את לוקחת את זה קשה מידי?" שאלה, הנדתי את ראשי לשלילה
"היא נישקה אותו בלחי, באוזן, בכתף , בצוואר, כאילו היא הבת זוג שלו" אמרתי ולקחתי נשימה ארוכה

"הדר אל תעשי לי את זה בחיים!" אמר מתן בכעס ונשם להקלה, ענבר הסתכלה על שנינו ושתקה.
אני קברתי את ראשי בין שתי רגליי כשישבתי ישיבה מזרחית והתחלתי לבכות
ענבר יצאה מהחדר ורק מתן נשאר.
"חיים יפים שלי, למה הלכת?" שאל וליטף את אחורי ראשי
"למה? באמת אתה שואל?" אמרתי בכעס בלי להסתכל עליו
"בגלל לין?" שאל, "מי זאת לין" אמרתי ללא הבנה
"מישהי" אמר וזה עצבן אותי
"לך מכאן" אמרתי בבכי
"תרימי את הראש" אמר והרים את ראשי עם שתיי כפות ידיו החמות והסתכל בעיניי
"אתה לא אוהב אותי. כמו כולם. אתה סתם שיקרת" אמרתי וניגבתי את אפי ואת עיניי הזולגות
"אני לא שיקרתי" אמר ונשק לשפתיי ללא רשות
"אני לא אוהבת אותך גם" אמרתי ולא חשבתי בכלל על מה שהוצאתי מהפה שלי
"אני יודע.." אמר והמשכתי "אני בכלל לא אוהבת אותך" והוא רק המשיך ללטף את ראשי והצמיד את ראשי אל החזה שלו
"תוציאי את זה" אמר ונשק לראשי עד שנרגעתי והפסקתי לבכות
"אתה השפלת אותי מול כולם" אמרתי וניגבתי את עיניי ונשמתי נשימה עמוקה
"אני מצטער. את יודעת שלא התכוונתי" אמר וזה לא שכנע אותי
"למה אתה דיברת איתה בכלל! אני חברה שלך, לא היא!" אמרתי בקנאות
"נכון. את צודקת. את חברה שלי, לא היא. אבל הייתי צריך לדבר איתה, היא היתה חיילת שלי" אמר וזה לא שכנע.
"למה?" שאלתי בקול חמוד ועצוב
"היא היתה בולמית, והיא לא סיפרה על זה בצבא וכשגיליתי עזרתי לה להתמודד עם זה" אמר
"בולמית?" אמרתי והרגשתי בדחף להקיא
"אחת שמקיאה. כל אוכל שהיא אוכלת" אמר בשקט
"אבל היא לא היתה נראת אנורקסית" אמרתי בהיסוס
"כי היא נכנסה למכון גמילה, הייתי איתה בחודשים הראשונים עד שהיא ביקשה להיות לבד, אבל תמיד בדקתי מה איתה" אמר
"אתה אוהב אותה?" שאלתי, הוא צחק צחוק חלש ואמר "מאוד" והוסיף "אבל לא כמו שאני אוהב אותך" אמר ונשק לקודקוד ראשי

נקודת מבט תומר-
עליתי לדירה של עומרי והדר לאחר חצי שעה שחיכיתי ברכב
נכנסתי לדירה ווענבר שכבה בספה וסימנה שלום עם היד וככה אני
המשכתי לחדר של הדר בשביל לזרז אותה לבוא לצבא וראיתי.. ראיתי אותם.
היא ישבה על הריצפה וגם הוא, הראש שלה היה קבור בתוך החזה שלו ופנייה היו רטובות מדמעות. מתן ליטף את ראשה ונשק לראשה מידי פעם
"אתה לא אוהב אותי, כי אתה לא אוהב בכייניות" אמרה ומתן שחרר קול צחוק קטן
"אני אוהב אותך. ועכשיו את תפסיקי לבכות כי את מבזבזת אנרגיות" אמר ונשק לראשה
"אבל בא לי לבכות" אמרה ושחררה עוד שתי דמעות
"אז תבכי. אם זה מה שגורם לך להרגיש טוב, תבכי. אני כאן" אמר ונשק לראשה. הוא ניחם אותה
מה שאני לא הצלחתי.
"אני אוהבת אותך" אמרה והוסיפה "אני מפחדת כשאני.. ש.. שאני אהיה בצבא ואני.." מלמלה ולא המשיכה
"ואת מה אהבה שלי?" שאל, היא התחילה לבכות ולהתנשף עוד יותר.
להיזכר במה?
"ש.. נאנסתי.. שהוא נוגע בי ומכאיב לי, אור אמר שהוא יישמור עליי והוא לא הצליח" בכתה
"כל פעם שתחשבי עליו תחשבי שאני מרביץ לו. ואת יודעת שזה לא ייקרה עוד פעם. אני אהיה כאן ואף אחד לא יוכל לגעת בך" אמר בקול בטוח
"אבל אתה לא איתי בצבא" אמרה בבכי קטן
"אני יודע. אבל את איתי בלב" אמר
הלב שלי נצבט.
יצאתי אל הסלון ושמתי את האיפון של הדר על השולחן ואמרתי לענבר שטחנה בייגלה "אני הולך. תגידי להדר שברגע שהיא תרגיש טוב שתחזור לבסיס",
אני לא יכול לראות אותה.
אבל מצד אחד אני בסדר עם זה, הרי היא מאושרת..

נקודת מבט מתן-
לא יכולתי לתאר את מה שעובר בלב שלי עכשיו.
הדבר הכי יקר לי בוכה לי, אשכרה בוכה ומספרת לי שהיא מפחדת.
ואת האמת? .. אני גם מפחד.
"בואי נלך לשתות? ותרגישי יותר טוב?" שאלתי והדר לא ענתה. רק נשמה.
נשמה נשימות רעועות. מלאות עצב ופחד.
ניסיתי לקום אבל הדר לא אפשרה לי
"את רוצה להישאר כאן?" שאלתי והיא הנהנה בראשה,
היא עצמה את עיניה ופה כבר הבנתי שהיא נרדמה.
"מת.." נכנס עומרי לחדר של הדר וקלט אותי יושב על הריצפה כשהדר יושבת צמוד אליי וראשה על החזה שלי והיא ישנה..
"לעזור לך?" שאל והנהנתי בראשי, כבר ארבעים דק' אנחנו יושבים ככה
הוא הרים בעדינות את הדר שאני בטוח וגם ראיתי על הפנים שלו שהיא כבדה
הוא הניח אותה על המיטה ואני כבר קמתי מהריצפה ויצאנו שנינו מהחדר לאחר שווידאנו שהדר מכוסת.

"תומר היה פה, הוא השאיר את האיפון של הדר ואמר שתחזור לבסיס רק מתי שהיא תרגיש טוב" אמרה ענבר,
"אני שניה יוצא לסיגריה" אמרתי ויצאתי למרפסת שם עישנתי סיגריה, עומרי יצא אחריי והתיישב בכיסא שהיה במרפסת.
"אפשר להיות איתכם? משעמם לי" אמרה בקול חמוד ואני כתגובה צחקתי
"בואי יפה שלי" קרא לה עומרי והושיב אותה עליו.
"הדר כעסה" אמרה ענבר וניפחה את שתי לחייה
"על מה היא כעסה?" שאלתי ללא הבנה ולקחתי עוד שאיפה מהסיגריה, מחר תתכוננו לשמוע אותי משתעל כמו קיטור.
"שהתחבקת עם לין הזאת. והשארת אותה לבד הרבה זמן והיא התביישה" אמרה בקול לא מוגדר
"ובגלל זה היא עשתה לי התקף לב" אמרתי כאילו זה מובן מאילו.
"מה פתאום" אמרה במהירות והוסיפה "רק אמרתי" וחייכה חיוך מנחם
"זה עובר מתישהו? זה השבוע הזה שאתן רגשניות מידי?" שאלתי ללא הבנה, זאת רק הדר רגשנית ככה? או שזה רק התופעות של המחזור שלה.
"לא" אמרה בהחלטיות ועומרי החניק גיחוח קל ואמר מיד "זה לכולן ככה"
"ממש לא!" אמרה וחבטה בחזה שלו , "ממש כן מתוקה" אמר והחזיק את שתיי ידיה שלא תחטיף חו שוב. "אני לא רגשית שקרן! אני רק טיפה רגישה" אמרה והדביקה לו נשיקה, ספק בשביל שישתוק.
"אני אלך לראות מה איתה" אמרתי ונשמתי עמוק, כמה אני עוד אקבל התקפי לב ממנה
"תנוח עזוב אותך. אני אראה מה איתה" אמר עומרי וסימן לי לשבת,
"לא זה בסדר. אני אנוח איתה" אמרתי ונכנסתי לדירה,
שמתי את הסיגריות ואת המצית על השולחן ובישמתי את עצמי בדורדורנט של עומרי ודחפתי שני מסטיקים לפה שהריח של הסיגריות יעבור.
"אפשר להיכנס ,מתן?" שמעתי את הקול של עומרי, פתחתי לו את הדלת והורדתי את החולצה שלבשתי ושמתי על הכיסא, בשביל מה התלבשתי.
"תעיר אותה, ככה היא תישן טוב בלילה" אמר וטפח על השכם שלי, הוא ממש דואג לה.
"אני לוקח ממך בגדים" אמרתי והלכתי לחדר שלו ולקחתי מכנס טרנינג ארוך וחולצת טריקו קצרה
"לקרוא לכם כשנסיים לבשל?" שאל, חשבתי טיפה ורק בגלל שהדר כמעט ולא אכלה הסכמתי.

נקודת מבט הדר-
שמעתי קול קורא לי, גם הרגשתי את המגע של מתן בי. אבל היתי עייפה
"נאני קומי" אמר בקול עייף
"אני עייפה" מלמלתי והמשכתי לישון
"קומי אהבה שלי" אמר ונשק לראשי
"לא.." מלמלתי וקברתי את ראשי בתוך הכרית.
הוא נאנח בשקט.
פקחתי את עיניי והסתכלתי עליו, הוא הקליד באיפון שלו מספר והצמיד לאוזן

"כן, זה מתן" אמר וצחק צחוק מזוייף ועייף
"מתי מחר המשמרת שלי?" שאל את האיש שבטלפון
"סגירה?" שאל, אוף הוא מחר עושה משמרת לילה בנות שהוא עובד בה, הוא יבוא מאוחר.
"טוב אחי נדבר" אמר וניתק את הטלפון
עשיתי פרצוף עצוב ושפשפתי את העין שלי ומשכתי את השמיכה יותר קרוב אליי

"מה בובי" אמר בקול מתוק ונשק לאפי
"אפשר חיבוק?" שאלתי בקול מתוק והרמתי את ידיי אליו, כרכתי את ידיי סביב צווארו וחיבקתי אותו חיבוק חזק.
הוא הניח את ידיו על מותניי והרים אותי לעמוד על המיטה
"אני אוהבת אותך. גם אם זה לא נראה, אני אוהבת אותך" אמרתי ונשקתי לאפו
"אני יודע" אמר והניח את ראשו על כתפי בעצלות
"אתה כזה שמן" צחקתי ונהנתי מזה שאני בגובה שלו עכשיו
"תביאי נשיקה" אמר ולא נתתי, הנדתי את ראשי לשלילה והרגשתי צביטה חלשה בישבן
"טיפש" צחקתי וזזתי כשהרגשתי אותו צובט אותי עוד פעם
"זה כואב" אמרתי בקול עצוב, והחזקתי חזק במקום שהוא צבט אותי ונשכתי את שפתי התחתונה
"רוצה נשיקה?" שאל והנדתי את ראשי לשלילה
"אני רוצה שתלך לפינה ותחשוב על מה שעשית" אמרצי ומתן צחק, חצוף!