מנדלבאום בלש פרטי – פרק 4 – הצצה!
"אממם… דין" אמרתי, ניגשת אליו שוב.
"כן" אמר לי, שוב בטוח שאני מתחילה איתו.
"צר לי להרוס לך את הפנטסיה…" אמרתי, מגחכת.
הוא נראה נעלב.
"אבל לא הספקת לגלות לנו מי הגנב" אמרתי.
"הו… כן… זה… אמםםם…." הוא אמר.
"זה…." אמרתי, מדרבנת אותו.
הוא הביט לצדדים, מבדא שאיש לא מסכתכל או מצוטט.
"דור" הוא לחש לי.
"טוב, אני אבדוק את זה. תודה לך. והילד ההוא שנגנב לו האייפון… ביררתי. זה אח שלך! אתה לא דואג?" אמרתי בניצחון, מקווה שיאמר משהו שיחשוף אותו.
"למה לי לדאוג? הוא בעצמו אמר שאם יגנבו לו יקנו לו אייפון יותר משודג…" הוא חייך.
"טוב…." אמרתי.
מיהרתי במדרגות. פתחתי את הדלת של הכיתה וסיפרתי להם.
"וואו!" אמר פאוקר. "שאני אנסה לפרוץ לאייפון מהטלפון שלי ולאתר את המקום שלו?"
הבטנו בו במבטים מופתאים. "אתה באמת גאון?" שאלתי. אני יודעת שהוא למעשה בדרן בחיי היום יום. לפני שהוא הספיק לענות ניחשתי. "הדמות?". הוא הנהן. הוא שלף את הטלפון שלו והתחיל לכתוב כל מיני דברים וללחוץ.
תגובות (1)
תמשיכי!!!!!!!!!!!!!!