עוד סיפור סינדרלה – פרק 2!

נק' מבט דן-
"מה אתה עושה בחדר שלי דן?" שאלה אותי אחותי. מיהרתי להסתיר את השקית זבל עם הבגדים הישנים שלה, שקטנים עליה. "אוי אתה מנקה לי את החדר? כמה מתוק מצדך!" אמרה. "כן.. אני מנקה לך את החדר ולוקח את הבגדים הישנים שלך" אמרתי במבוכה והרמתי את השקית. "בדיוק סיימתי" אמרתי והסתלקתי. רצתי ורצתי עד שהגעתי לשם. הנחתי את השקית ליד השולחן ורצתי להתחבא מאחורי עץ. ראיתי אותה מתקרבת. הצצתי החוצה היא לקחה את השקית שפכה את הכל ולקחה את הבגדים הפשוטים ביותר, וכמה חגיגיים. היא הכניסה אותם באי סדר, ואת השאר החזירה. היא הסתובבה ברחוב ונתנה לכמה בנות, כנראה חברות שלה. היא אמרה להן משהו והן היהנהנו. היא חזרה במהירות וברגע שהייתה בפנים חזרתי לבית שלי.בדרך הוצאתי את השרשרת הישנה של אחותי.הנחתי אותה מבעד לשמיכה. החברות שלה הביטו בי, ונראה היה כי התמוגגו. "אתה נחמד" אמרה לי בגמגום אחת מהן. השער הבלונדיני שלה היה מלא קשרים למראה. "אה… תודה" אמרתי לה. מהר מאוד ידעתי שכדיי שאשיג לה ולחברותיה ציוד לשער. לחיות ברחוב זה לא קל. אני חייב להשיג לה- ולהן עוד דברים!

נק' מבט דפני-
מה אני עושה עם הוא חוזר? זה דן שהיה איתי בביה"ס! ומה אם יזהה אותי? ומה אם יחזור? ומה אם…? ו…? הרבה שאלות עולות המוחי כרגע. אני פוחדת שהוא יספר שהיא גרה ברחוב. רצף המחשבות שלי נקטע כאשר שמעתי רשרוש שקית. הצצתי מבעד לשמיכה. ראיתי שקית אשפה. קיוויתי שזו שקית עם בגדים ישנים שמישהו השאיר. הרבה פעמים משאירים שקיות עם כל מיני דברים, נגיד ציוד התפירה שלי היה שייך לאיזה זקנה בת 100 שנפטרה, שמה הוא גולדה. כנראה היא קרויה על שפ גולדה מאיר. "ואולי אלה ספרי לימוד ישנים?" חשבתי בתקווה. שנים לא למדתי, ואני מאוד רוצה להיות בעלת ידע. באותו היום לבשתי חולצה אדומה סרוגה טיפה גדולה ומתחתייה את השמלה הרגילה שלי. זה נראה מוזר, אבל היה לי נעים. הבטתי בתוכן השקית. היו שם ערמות של בגדים של עשירים!הבטתי בשמלה הורדרדה עם המלמלה. היא הייתה כל כך יפה…
"דניאל ממש תאהב אותה! זה יעזור לה, הרי היא שונאת לגור ברחוב. הבטתי בשמלה. הוצאתי את הבגשים הכי פשוטים וכמה חגיגיים, בשביל שאוכל ללכת להופיע במקומות, אם יתמזל מזלי. זרקתי אותם בפיזור נפש לתוך החלל מתחת לשולחן. לקחתי את השקית וחילקתי לחברותיי את הבגדים. "שני, זה בשבילך" אמרתי, נותנת לה חולצה בצבע כתום. היא הינהנה בתודה. עברתי אחת אחת: שני, דנה, מעיין, נוי ולבסוף דניאל. הגשתי לה את השמלה ועוד כמה בגדים עפ פאייטים שהאחרות לו רצו. דניאל הייתה הצעירה מביננו. רק בת 11. היא בלונדינית, עיניה כחולות וגדולות. היינו האמהות שלה, וטיפלנו בה בתורות. היא הכי אהבה כאשר הייתי מספרת לה סיפורים שהמצאתי. על פעם על משהו אחר.את הסיפור על הילדה שגרה ברחוב והפכה לנסיכה היא הכי אהבה.