אהבה ישנה ואחריה חדשה 2 פרק 31

אחרי כמה דקות היית אצל עומר. לא מספיק דקות כדי לתת לי להתכונן נפשית.
יצאתי מהמכונית והלכתי אל מול הדלת.
ניערתי את הגוף שלי וחיכיתי.
הוא פתח את הדלת אחרי כמה שניות.
"אוה… נועה. מה את רוצה?" הוא שאל אותי בקרירות.
"אני רוצה שנדבר." אמרתי לו.
"אוקיי." הוא נאנח ואמר.
הוא נתן לי להיכנס והתיישבנו על הספה שלו.
"מה את רוצה?" הוא שאל אותי. פחות בקרירות.
נשמתי עמוק והתחלתי.
"אוקיי תקשיב. אז…. אוף… אני לא יודעת מאיפה להתחיל…" התחלתי לגמגם.
אחרי כמה דקה של שתיקה סוף סוף הייתי מוכנה להתחיל. אבל קודם הבטחתי לעצמי שאני לא שולפת את הקלישה של אני רוצה שנהיה חברים.
"אוקיי. אז אני באמת לא יודעת מאיפה להתחיל אז קודם כל אני רוצה שתדע שאני נורא מצטערת על מה שקרה מקודם עם סיימון. אני באמת לא רציתי… אבל…" נשמתי עמוק והתכוננתי להגיד את מה שרציתי להגיד. "אני מעולם לא התגברתי על סיימון. אני מתארת לעצמי שידעתי את זה איפשהו בלב אבל ניסיתי להדחיק את זה כמה שיותר ולא הבנתי את זה עד שסיימון חזר. עומר. אני לא מגיעה בשבילך. אתה צריך מישהי שבאמת תאהב אותך. זה לא שאני אוהבת אותך אבל… אני אוהבת יותר את סיימון. וגם אף פעם בעצם הרגשתי לא שלמה איתך. לא ידעתי למה. אני מתארת לעצמי שעכשיו אני יודעת… אני מתארת לעצמי שתמיד ידעתי את זה פשוט לא רציתי להודות בזה. אני מתארת לעצמי שהנשיקה הזכירה לי. אני פשוט כל כך מצטערת!!!!!" סיימתי. וחיכיתי שהוא יגיד משהו.
שתי דקות עברו ועדיין שקט.
"עומר? אני עדיין רוצה שנהיה ידידים!" שיט! נו הבטחתי לעצמי שאני לא שולפת את הקלישה הזאת!
"נו באמת נועה כולנו יודעים מה זה אומר."
"לא באמת עומר אני רוצה אני באמת אוהבת אותך אבל…. אם זה עוזר לך עדיין לא סלחתי לסיימון."
"אמממממממ כן זה עוזר. נועה אני מבין אותך וגם אני רוצה שנהיה ידידים." הוא אמר לי בחיוך.
שמחתי שלפחות את זה פתרתי.
עכשיו יש בעיה.
עם מי אני הולכת לנשף? עם סיימון? ברור שלא! עם עומר? אני לא יודעת עם הוא רוצה…
"נועה? אני בכל זאת רוצה ללכת איתך לנשף. זה בסדר?" הוא שאל מהוסס.
"ברור. אני אשמח. אז תאסוף אותי ב-20:45 ביום שישי מענבל ובלי לאחר!" צחקנו והתחבקנו.
שמחתי שלפחות לא איבדתי את עומר. בכל זאת הוא עשה בשבילי כל כך הרבה!
דיברנו קצת והחלטתי ללכת. בכל זאת נעלמתי לאמא שלי והיא בטח דואגת.
הגעתי הביתה ומצאתי שת הורים זועמים ושמחים ביחד.
שיט! הלך עלייי.
ואז התחיל מטר של שאלות כמו:
"איפה היית?! את יודעת איך דאגנו לך! שלא תעזי להיעלם לנו ככה יותר!! ברור לך?!" וכולי.
בסוף הם נרגעו ואמרתי להם שזה לא יקרה שוב פשוט הייתי עצבנית כי רבתי עם עומר.
עליתי לחדר התקשרתי לענבל והזמנתי את עצמי לענבל והתברר שגם שני הייתה שמה.
אמרתי לאמא שלי שאני ישנה אצל ענבל ונסעתי אליה.
כשהגעתי אליה סיפרתי להן על היום המשוגע שלי.
אחרי איזה כמה שעות טובות סוף סוף הלכנו לישון.
-יום חמישי, מאוחר בערב אצל ענבל-
"או מיי גאד אני פשוט לא מאמינה שמחר הנשף!!!!!!!!!!!!!!" צעקה שני.
"גם אנחנו לא!!" צעקנו אני וענבל ביחד.
השמלות שלנו היו תלויות בארון מגוהצות ומתחתיהן הנעלים.
הלכנו לישון כי בכל זאת אנחנו צריכות את שנת היופי שלנו.
-למחרת-
קמנו יחסית מוקדם כי היינו צריכות להתכונן. אכלנו והכל וב-3 החלטנו ללכת לקניון ולחכות כבר לתורים שלנו במקום לחכות בבית.
-אחרי התורים בבית של ענבל-
או מיי גאד אני לא מאמינה כמה יפות אנחנו אמרתי לעצמי ושני הוציאה את זה בקול.
היינו עם התסרוקות והשמלות וכולי ועמדנו מול המראה הגדולה של ענבל.
"שמונה וארבעים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ואני עוד לא מוכנה!!" צעקתי.
"על מה את מדברת את ניראת מושלם!" אמרה לי ענבל.
"ומה עם תכשיטים?!" אמרתי.
סוף סוף שמתי את התכשיטים ובדיוק שמענו שלוש מכוניות צופרות למטה.
הסתכלנו אחת על השנייה וירדנו אחת אחרי השנייה.
כל הבנים היו למטה וכשירדנו הם שרקו לנו וכל אחת הלכה לבן הזוג שלה.
-בנשף-
"יואווווווו איזה יפה פה!!!" אמרתי. היינו באולם כלשהו והוא היה ממש יפה!!
הייתה שמה במה קטנה ודי'גיי מגניב שניגן כל מה שביקשנו מימנו.
"צודקת!" אמרו לי ענבל ושני בהסכמה וכולנו הלכנו לרקוד.
רקדנו ורקדנו כל כך הרבה שבסוף כבר היינו צריכות לשבת.
אכלנו טיפה שתינו ועדיין ישבנו. הבנים רקדו איפשהו.
"איך יכולה להיות להם כל כך הרבה אנרגיה?!" שאלה שני.
"לא יודעת…" עניתי. שלושתינו צחקנו כשפתאום ראיתי את ענבל ושני נועצות עיניים במישהו.
"במה אתם מסתכלות?" שאלתי.
"בכלום בכלום.." חשדתי אז הסתובבתי וראיתי את סיימון שבדיוק התחיל לומר משהו.