תקוות שווא

"תקשיבי לי" קולו מתחנן.
"למה לי לעשות זאת?"שאלת אותו,
את מניחה שהיית יכולה פשוט ללכת משם,
אבל הלב השבור שלך, עדיין מצייץ למשמע קולו.
"משום שאני רוצה להסביר הכול" הוא אמר
וקולו התחנן לעוד הזדמנות.
"בשביל שתוכל להסביר לי איך בדיוק שברת את ליבי?"
קולך היה חסר רחמים, מה שגרם כאב לשניכם.
"בבקשה?" הוא ביקש בשקט.
"אתה לא בעמדה לבקש דברים"אמרת לו,
וקיווית שהוא פשוט ילך וישאיר אותך לבד עם הכאב שלך.
"אני יודע" הוא אמר וקולו השבור גרם לחתיכות ליבך להתכווץ.
"פשוט קיוויתי.."הוא לא הצליח לסיים את המשפט.
"כולם מקווים" אמרת לו.
"למשל, קיוויתי שלא תסבור את ליבי,
או קיוויתי שתהיה לך ההגינות לא לדרוך
על שברי ליבי" זה היה אכזרי, אך לא היית דרך אחרת.
"כולם מקווים, אבל זאת רק תקוות שווא"