אל תלך.

פסי רכבת חלודים
פיח מתעופף באנשים
מסמל סימני שריפה
שכיבית.
מראה סימני כאב,
שחיבקת.
רכבים נוסעים,
מפחדים לעצור את הזמן,
שנעצר בשבילך כבר מזמן.
תישאר כזה לנצח,
ואני,
אמשיך בחיי.
גופי הרוטט
לשמע שמך המרטיט.
נשמתי המפחדת
שתלך פתאום,
למרות שאני לא מכירה
ואתה לא אותי.
מבטיי הריקניים
שולטים על מוחי
שמוליך דמעות בעיני
ששופך אותך,
יותר ויותר מחיי.
אל אנשים אחרים,
שמי יודע מה הם יעוללו
בך.
מי יודע מה ישתנה,
כשהפחד יעלם.
מי יודע מה ישתנה,
כשהאומץ יופיע.
מי?