YOUNGS – פרק 1

פרק 1

" לייייייייייייייייי !!! " שיר צעקה ורצה לכיוונה של לי בהתרגשות , שרק נכנסה לכיתה " התגעגעתי אליך !!!! " אמרה כשמשכה אותה בכוח לשולחן לידה וחנקה אותה בחיבוקה , ליי הביטה בה במבט מיואש
" אבל שירי , ראית אותי רק אתמול , את זוכרת ? נפגשנו כולנו למסיבת סוף חופש ? "
" אז מה ?!?!?!" שיר אמרה והביטה בליי במבט המום " לא ראיתי אותך 7 שעות !!!! " שיר המשייככה לחנוק את חברתה בזמן ששאר הילדים נכנסו לכיתה , כולל גל ונועם
נועם רץ עליהן וקרא " חיבוק קבוצתי !!! " , ואילו גל התקדם אליהם בשקט בחיוך " הי בננות , אז מה – כיתה י' הא ? " אמר כששם לב שחבורת בנות מצביעות עליו ומצחקקות בהתלחשות .. הוא היה רגיל לזה , אבל הרגיש נבוך .
" כן !!! אני לא מאמינה שזה קורה !!! בגרויות !! " ליי חייכה אליו בחזרה ואמרה לו שישבו קרוב אליהם , בתרוץ הקבוע שלה – ' שיהיה צחוקים בשיעור '
ענת נכנסה בצעדים מהירים לכיתה ונופפה לחבריה " בוקר טוב לכולם !! תגידו , איפה אסף ? "
" הוא שובץ לי'1 , עם שיי וקרן "
" מה !?!?!?!? שיי וקרן לא איתנו ?!?! "

אסף ישב בשולחנו הריק בכיתתו החדשה , מי הדביל שלא שיבץ אותי עם החברים שלי עוד פעם ?! זה כבר קרה בכיתה ז-ח , והיועצת כמעט התאבדה כשהבינה כמה הוא סבל בלעדיהם ! אז למה עוד פעם ?! ' לפחות אני עם קרן ושיי… ' חשב לעצמו כשלף מתיקו את הספר הפנטזייה האחרון שרכש וקרא , מתעלם מכל שותפיו החדשים לכיתה
" היי חננצ'יק , שוב אנחנו נפגשים ? " , אסף נאלץ להפסיק את קריאתו והביט בבריון האהוב עליו בעיניים עייפות
" מה אתה רוצה ממני עכשיו אבי ? "
" אני לא רוצה כלום , רק באתי להגיד לך שלום !! " אבי וחבריו השרירים צחקו והתאגדו מסביב לשולחנו של אסף , שמלמל לעצמו בשקט " שלום שלום ואל תבוא לי בחלום .. "
" מזה ?!?1 מה אמרת ?!?!?1 " אבי התמתח והתקרב אל אסף , אבל בשניה האחרונה הוא ניצל מלחטוף אגרוף –
שיי וקרן נכנסו לכיתה .
" תוריד ת'יד " שיי נעמד מאחורי אבי ולחש לאוזנו , עם שיי אף אחד לא העז להסתבך – אבא שלו הוא מפקד תחנת המשטרה באזור שמגן על בנו וחבריו כמו על אוצרות , ואפילו אבי לא רוצה להסתבך איתו , הוא הוריד את היד וסימן לחבריו לעזוב את אסף , לא לפני שנעץ בו מבט כועס .
" הכל בסדר אסף ? " קרן נגשה אליו ובחנה את פניו – חיוורות מהרגיל . " אל תדאג אחי , לא ניתן לזבלים האלה לגעת בך " שיי המשיך לנעוץ מבטים באבי גם כשהתיישב לצד קרן בקצה השורה הראשונה , וגם כשהמורה נכנסה לכיתה .
כן … מה לעשות .
מרוקאי .

" שלום לכולם ! שמי הוא שושנה , ואני המורה שלכם השנה ! " התלמידים ההמומים הביטו במורה הכי קשוחה בבית הספר – לא מאמינים שהם קיבלו אותה
" כמו שכולכם יודעים , אני יכולה להיות מאוד נחמדה , ואני יכולה גם להיות ההפך " היא הביטה לנועם עמוק בעיינים והוא השפיל את מבטו בפחד , לא מאמין ששוב המורה הזאת איתו
היא לא תתן לו לעשות בלאגן !
היא התחילה לנאום על השנה הזאת – שנת הבגרויות הראשונה . על כמה שהיא הולכת להיות סבל וגהנום עלי אדמות , שיר הקשיבה למורה בסקרנות ורשמה במחברת הכללית שלה את החוקיה – אסור:לאכול , לצאת לשרותים , לשרוק , לדבר , להתכתב , לישון ולסמס . מותר:לנשום (?) . ליי הביטה בחברתה משועממת , כמה שהיא חרשנית !
ענת ישבה ליד תהילה , ושתיהן מצאו דרך להתכתב והעבירו אחת לשניה פתקים במהירות , בתקווה להעסיק את עצמן עד שהשיעור הזוועתי הזה יגמר , אבל לבסוף –
שושנה תפסה גם אותן .

" שלום לכולם ! שמי הוא צידפית , ואני המורה שלכם השנה ! " התלמידים ההמומים הביטו במורה הכי …
מתוקה בבית ספר .
לא מאמינים שהם קיבלו אותה .
" הולך להיות לנו ממש כיף השנה ! אני מאמינה שכיתה היא לא יחידה צבאית , אלא חבורת נוער מגניבה ! לכן – כל אחד יכול לשבת ליד מי שהוא רוצה השנה , אני מרשה לאכול בשיעורים שלי ולהתכתב בשקט … כל עוד אתם מתנהגים יפה – מי אני שאכלא אותכם ?! "
הם היו יותר המומים מהכיתה השניה , זה בטוח .
" אה , ורק איסור אחד קטן – טלפונים מחוץ לתחום ! הקרינה פשוט לא עושה לי טוב , יאלה תארגנו מעגל ונשחק משחקי חברה !! "

" אז … אני מבינה שעל ההתחלה נצטרך להעביר פה מקומות .. " שושנה אמרה כשקרעה ל500000 חתיכות את הפתק של ענת ותהילה , היא הוציאה רשימת שמות והתחילה להקריא באקראיות :
" דנה ליד רון , מור ליד שחף , נועם עם ענת , שיר עם יוסף " התלמידים נאנחו בעצב והעבירו את חפציהם , המורה המרשעת המשיכה לחלק את השולחנות בקול " זיו עם רותם ו… לי עם גל "
ליי היתה המומה – אחרי 14 שנים שהם לומדים ביחד , בגן ובבתי הספר , היא סוף סוף תשב לידו !! היא פינתה לו מקום לידה וניסתה להסתיר את האושר שבה .
וגל ? זה לא שהוא מאוכזב , הוא פשוט לא הכי מתחבר עליה , ליתר בדיוק – הוא בקושי מתחבר אליה , למרות שהוא מכיר אותה בסה"כ הכי הרבה זמן . הוא הרים את תיקו וחפציו ושם אותם במקומו החדש , מחזיר ללי חיוך .