הגלגל מתהפך (פרק 19)

אני גומר לספר לה את ספורי, פני לחות מדמעות חמות.
לפתע שתי זרועות מחבקות אותי חיבוק חם ואוהב.
אני מביט בפניה, עיניה מלאות ההרצה וחמלה באחת. "אתה בן אדם מיוחד," היא אומרת בקול מלא הערכה יתרה, לטעמי.
"משום מה זה לא מרגיש ככה." צחוק עצוב יוצא מפי.
"חבל," היא אומרת ולא מוסיפה דבר.
השקט שרר בחדר, היה מרגיע ושלו. היא מחבקת אותי ואני אותה.
"את יודעת מה?" אני הורס את השתיקה.
"מה?" היא מביטה בעיני כשהיא שואלת אותי את השאלה.
"אני רוצה שתבואי איתי לשם יום אחד," אני אומרת ואחר כך מנשק על מצחה.
"לשם?" היא לא מבינה את דברי.
"לרחוב. למשפחה שלי, לבית הישן שלי," אני מסביר בפשטות.
"אני אשמח לבוא איתך לשם," קולה נשאר באותה נימה מרגיעה.
לבי קופץ בשמחה כשהיא עונה לי בחיוב.
"אני אוהב אותך." היא צוחקת על היציאה המטופשת שלי.
"גם אני אותך." ואז זה קורה, שתי השפתיים מתחברות לאחת מעבירות את הרגשות של האחר. הנשיקה המנחמת אליה חיכיתי כל כך.
"אתה נוטע להחליף רגשות בזמן האחרון." היא מתנשמת, על פניה חיוך.
"גם בזמן האחרון עברתי לא מעט." אני מעיף קצוות שיער חום מפניה.
אני מביט בפניה העדינות, משתהה על היופי שבה. בין אם החיצוני או הפנימי.
"את צודקת, אני באמת נוטע להחליף רגשות במהירות."

אני ואמה עומדים מול אישה בסביבות השלושים לחייה וארי לידנו, לוחץ את ידה בחביבות.
"ליז! נראה כי העסקים הולכים מצויין," אמר לאישה, אותה כינה 'ליז'.
"העסקים לא יכלו להיות טובים יותר," אמרה לו בתשובה. "ומי אלו?" שאלה אותו כשהבחינה בנו.
ארי מניח יד על כתפי. "את בטח מכירה את ג'ייק נכון?" היא מהנהנת בראשה לחיוב. "אז הוא שכר אותי להיות הסוכן של האחיין שלו, ניק," אמר, מסיים את דבריו.
"אז מה, אתה יודע לשיר?" שאלה אותי כשהיא רוכנת עם ראשה לעברי.
אני עדיין מנסה להבין, מה אני עושה באולפן הקלטות ענק בהוליווד. ואיך בכלל ארי הצליח לגרור אותי לזה, ועוד עם אמה.
אני אוהבת את אמה, אבל אני מפחד מהתגובה שלה, מהדרך שבה תשפוט אותי גם אם זה לא מתאים לה, פחדתי.
"אני מניח," אני אומר אחרי שתיקה של היסוס, לא בטוח בתשובתי.
היא צוחקת בתגובה, ואחר כך פונה לאמה. "אז את גם באת לשיר או שאת חברה שלו?" אמה מתחילה לגמגם תשובה לא ברורה, אך לבסוף ארי עונה במקומה.
"היא חברה שלו." הוא מנוף בידו ב'אדישות'. "למרות שהם בהכחשה." הוא קורץ לליז.
אני שותק, ומסמיק. מתעלם מדבריו.
"אז בואו נסיים עם הדיבורים, ונראה מאיזה חומר אתה עשוי," היא אומרת ואחר כך מובילה אותנו לאחד האולפנים הקטנים בבניין הגדול.
עם כל צעד שאני לוקח אחריה, עוד פעימת לב נשמעת.