אווטר- האגדה של שיר פרק 11

למבקרת1! אני משנה את השם דוקו לסטיב
ולסיפור!!

נקודת מבט סטיב:
היסתכלתי בשעון שלי, טריס כבר היתה צריכה לצאת מהשיעור שלה.
טריס יצאה מקפצת אבל ניזהרת מהחרב שלה.
"שב כיסחת את כולם?" שאלתי מחייך
"תנחש" היא אמרה עם חיוך דבוק לפניה
הלכנו לתחנת האוטובוס וחיכינו להורים שלנו, עברו 10 דקות, עברה חצי שעה, ועברה שעה.
"סטיב." טריס אמרה לי "איפה אמא ואבא?" היא שאלה
"אני לא יודע" אמרתי , פעם ראשונה שחששתי
הטלפון שלי רטט בכיסי, חשבתי שאלה הורי אבל טעיתי
"הלו?" שאלתי
"אתה והמישפחה שלך בצרות כשף אש!" וואו כשף אש?
"נידמה לי שטעית במיספר" אמרתי
"לא טעיתי כשף אש! אתה בסכנה! וגם אחותך" וואו עד כאן!!!
ניתקתי מהר
"אנחנו חייבים ליברוח!" אמרתי
"לאן?" טריס שאלה
"לא יודע!" אמרתי ומשכתי את טריס
רצנו ורצנו, ברחנו ולא ידענו ממה.

#כעבור יום#

כמעט יום שלם שאנחנו רצים, לאן, לא יודע.
"אני רואה פה בית בוא נבקש מחסה" טריס אמרה וראיתי את התשישות בפניה
"טוב…." אמרתי חושש
דפקנו על הדלת, חיכינו וחיכינו עד שנערה עם שיער שחור פתחה לנו.
"שלום, אתם צריכים משהו?" היא אמרה בקול רך
"אנחנו חייבים ליברוח, משהו מחפש אותנו" טריס אמרה
"בואו תיכנסו" הנערה אמרה והכניסה אותנו לביתה