"את אחת ויחידה , אהובה שלי מלכהה…" עונה 2 פרק 1

עונה 2 פרק 1 – (הפרק מוקדש לאמילי המעלפת שחזרה מהמתים ברוך ה'!!!-ביטוי-)

ישבתי עם נס קפה ליידו , רואה איך הוא מחובר למכונות..
בגללי. אני מאשימה רק אותי בזה!!
הרגליים שלי רועדות, אני רק מחכה שהוא יקום
אני שותה לגימה מהנס ומסתכלת עלייו..
אני כועסת עלייו שהוא לא מספיק חזק כדאי לקום.
מי היה מאמין שהיום הולדת שלי..יסתיים ביום הכי גרוע שלי?

-יומיים לפני, יום ההולדת של ליהי-

הוא יצא מהדלת והלך, החיוך לא ירד לי מהפנים
לא הייתי מאושרת יותר, אני מאוהבת.
אני פשוט לא רואה את החיים שלי בלעדיו !
הסתכלתי על התמונה שלנו ביחד ופשוט חייכתי מאושר.
אנחנו זוג מהמם!!
פתאום שמעתי חריקה של רכב וצרחות, יצאתי מהר מהחלון וראיתי מישהו שוכב על הרצפה
והכל מסביב דם.
ירדתי מהר למטה לראות מיזה, הסתכלתי לצדדים ולא ראיתי את סהר
אז החלטתי ללכת לבד..התקדמתי לכביש נדחפתי בין אנשים כדאי לראות מי זה
וכשהגעתי לשורה הראשונה..השתתקתי. נבהלתי..
ראיתי שחור באותו רגע, כאילו כל העולם חרב עליי
ופשוט צרחתי…
"שמישהו ייקח את הילדה הזאת מכאן" מישהו צעק
"סהרררר" צרחתי ורצתי אליו, הוא שכב שם על הרצפה מלא בדם
חיבקתי אותו חזק
"תזמינוו אמבולנסס!!!מהרררר" צרחתי בבכי וחיבקתי אותו
וליטפתי לו את השיער
"אהוב שלי תישאר איתי.." לחשתי לו ושמתי את הראש שלו עליי
האמבולנס הגיע, ותפסו אותי שתי אנשים וניסו להרחיק אותי
"לאא!!אני לא זזה מיפהה" צרחתי וחיבקתי את סהר יותר חזק
כולם הסתכלו מסביב כאילו זה סרט.
אני לא עוזבת אותו לבד,הוא צריך אותי..אני יודעת את זה.
כולי הייתי דם, אבל זה לא עניין אותי רק רציתי שהוא יהיה בסדר..
שהוא יתעורר עכשיו והכל יהיה בסדר..
"ילדה אנחנו צריכים שתזוזי.."
"אני לא זזה מיפה" אמרתי בבכי
"מי את בשבילו?"
"חברה שלו" אמרתי ובכיתי..
"צריך לפנות אותו מהר לבית חולים, הוא מאבד דם.."
"אני באה איתכם, אני לא זזה מימנו" אמרתי וניגבתי את הדמעות והשארתי לי דם על הפרצוף
"בואי תיכנסי לאמבולנס הזה" הוא אמר לי ולקח אותי לאמבולנס, אחרי כמה דקות הכניסו את
סהר על אלונקה , החזקתי את היד שלו וליטפתי אותו
"הכל יהיה בסדר" אמרו לי
"כן..הוא חזק הוא יתגבר" אמרתי מנסה לשכנע את עצמי..
אבל אם אני מאמינה שזה נכון? לא יודעת..
הגענו לבית חולים הורידו אותו מהאמבולנס, הוא היה מחוסר הכרה..
ואני אחריו, עד שהגענו למול חדר
"את תצטרכי להישאר כאן.." הוא אמר
"אני לא יכולה להשאיר אותו לבד" אמרתי
"אנחנו מכניסים אותו לחדר ניתוח, ברגע שהוא ייצא תוכלי לראות אותו..
לבינתיים תודיעי למישהו שאת פה, או למשפחה של הנער" הרופא אמר
חיבקתי את סהר ונתתי לו נשיקה קטנה בפה
"אתה חזק, אתה תעבור את זה..תעבור את זה..בשבילי" לחשתי לו ודמעה קטנה שלי נפלה עליו
והרופא לקח אותו..
לבינתיים התקשרתי לאמא שלו..לא ידעתי איך לספר לה את זה
זה ישבור אותה..אנחנו שתינו נשב כאן ונבכה.
"אתי" אמרתי בבכי
"ליהי? מאמי מה קרה הכל בסדר??" היא שאלה בלחץ
"אני בבית חולים..סה…" אמרתי בבכי ועצרתי את עצמי
"מה קרה לו?? הכל בסדר??" היא שאלה ביותר לחץ
"סהר הוא…הוא עבר תאונה" אמרתי בגמגום
הייתה שתיקה.
"אתי?" שאלתי והיא לא ענתה, הסתכלתי על הצג וראיתי שהשיחה נותקה..
ידעתי שזה יהרוס אותה, ישבתי על הכיסא בפינה קיפלתי את הרגליים וקירבתי אותם אליי
וחבקתי אותם ובכיתי, השפתיים שלי רעדו, העיניים שלי היו פתוחות עד הסוף ולא זזו
הייתי בשוק.. העיניים שלי בכו והפה שלי רעד.
אני לא יודעת כמה זמן הייתי ככה, לי זה הרגיש נצח.
"איפה הוא?? איפה הילד שליייי.." שמעתי את אמא של סהר צועקת בבכי
לא יכלתי לענות..כאילו לא יכלתי לדבר
"ליהיי מתוקה שלי" אתי אמרה והתקרבה אליי, העיניים שלה היו נפוחות ואדומות
ואני לא זזתי..מטר לא זזתי. עדיין הייתי בשוק
"איפה הוא?" היא שאלה בלחץ
בלי לזוז הזזתי את היד שלי והצבעתי לכיוון החדר שהכניסו אותו
"הוא יהיה בסדר,אני בטוחה" היא אמרה למרות שזה היה נשמע שהיא לא מאמינה לעצמה.
אחרי כמה דקות הרופא יצא, אני ואתי קמנו מהר אליו
"מי אתם בשביל הנער?" הרופא שאל
"אמא שלו" אתי אמרה
"חברה שלו.." אמרתי
"הארוסה שלו" אתי אמרה כאילו היא מתקנת אותי
מה?
"מה?" שאלתי לא מבינה.
"הוא התכוון להציע לך נישואים.." היא אמרה.