We are only young-פרק 1.

היי, אני פרי, בת 18..

נ.מ פרי-
יצאתי עם מישל (אחותי הקטנה) והלכנו עד לגינה, שם פגשתי את חברי הותיקים.
מישל הלכה לחברותיה, ואני לחברי.
התחבקנו והתחלנו לשחק אמת או חובה.
יצא אני על שקד.
״חובה עליך.. אממ.. לנשק את החבר שלך!״ קראתי.
היא גיחכה ונשיקה את גל נשיקה צרפתית.
קולות של ״אווווו״ נשמעו באוויר.
לרגע שקעתי בחלומות.
״נו פרי!!״ קראה אליה.
״מה..? מה..?״ התעוררתי.
״מה את אומרת עלי? ביקשתי אמת.״ אמרה.
״טוב אז אממ… אמת שכשראית את ג׳סטין נישקת אותו בפה ואז באו השומרים והעיפו אותך משם״ חייכתי. כולם פתחו את הפה.
״זאת אמת?״ שאלה שקד.
״כן.. מה לעשות !? למרות הכל-ג׳סטין ביבר..!״ קראה אליה.
עוד סיבוב עקום של הבקבוק העקום.
יצא הראל על חן.
״חן, חובה עליך להתחבק עם פרי למשך ד-ק-ה א-ח-ת ש-ל-מ-ה!״ חייכה הראל.
״מה !?״ קראנו שתינו.
״אין סיכוי, לא סובלת אותה. שחכת שאנחנו אויבות?״ קראתי.
״לא רוצה להתחבק עם הסנובה הזאת!״ קראה חן.
״לא רוצה להתחבק עם הטום-בוי הזאת!״ התעצבנתי והסמקתי.
היא העיפה לי סטירה חזקה.
״אווו!!!!״ קראו כל הבנים.
עם הדמעות על לחיי, סימן כף היד שלה על הלחי שלי והדם הזורם משפתי, התנפלתי עליה והתחלנו לריב.
״חן! יא חננה! עזבי אותה! מקנאה במי שיותר שווה ממנה!״ קרא תומר.
היא הביטה בו במבט זועם והתחילה להרביץ לו.
התרחקתי מהם, הלכתי והתיישבתי על נדנדה.
התחלתי לבכות. נראה לי שהסימן שעל הלחי לי לא יעבור בזמן הקרוב.
התחיל לרדת גשם, רצתי למתקנים וחיפשתי את מישל כדי לברוח מהר הביתה. כמה שלא חיפשתי, לא מצאתי אותה. היא פשוט-נעלמה.
פתאום גיליתי רחמים כלפיה, כן, כלפי מישל, אחותי הקטנה והמעצבנת שתמיד רבה איתי ותמיד דואגת להביך אותי בכל דבר בילתי-אפשרית.
התיישבתי מתחת לגשם, על הנדנדה והתחלתי לבכות.
זה היה אמור להיות ביקור מולדת פשוט, באתי לראות את ארץ מולדתי-ישראל, עזבתי את הכל, את כל חברי ומשפחתי שממתינים לי באמריקה, באתי לראות חברים, באתי לבקר את היסודי והחטיבה בהם למדתי עד שעברתי לאמריקה, והכל-הכל נהרס.
באתי גם לבלות קצת זמן איכות עם אחותי הקטנה, והיא? נעלמה ומי יודע מה קורה לה עכשיו-והכל בגללי.
רציתי למות. רציתי להרטיב את המגלשה הענקית, להחליק בה, לעוף ממנה, ולמות.
לפתע ראיתי איש עומד שם. לא הייתי בטוחה אם זה איש או אישה, או מי זה בכלל, כי ראיתי מטושטש, והדבר היחיד שראיתי זה דבר שחור בצורת אדם.