בעליי הכנפיים\ פרקים 48 49 50

מנקודת המבט של דמיאן:
פרסתי את כנפיי בשנייה האחרונה
ליאה הראתה לי את השיטה הזאת
זה באמת משחרר
הרגע הזה
שאתה לא יודע אם תספיק לפתוח את כנפייך
לפניי שראשך מתנפץ על הקרקע הקשה
אני שומע ניפוץ של זכוכית על הקרקע
בקבוק וויסקי
לפתע אני רואה את ליאה
נופלת
"ליאה" צרחתי
תופס אותה במהירות
אני מקשיב ללבה
הוא מהיר מדי
היא הפריזה בשתייה
הנחתי אותה על הקרקע
נוגע במצחה הרותח
ואילו ידייה קפואות מן השלג
ניגוד מושלם
שיערה התפזר
השמיים נראו שחורים מרב הסופות הגשם והשלג
הסופה החלה להתחזק
פרסתי את כנפיי
ונכנסתי דרך הגג חזרה לביתי
משרתת שעברה הביטה בי מוזר
"גברת ליאה"
היא אמרה פחד
שפתייה של ליאה כחולות
שפתייה, אח שפתייה
ניערתי את ראשי
ואמרתי למשרתת לנעול כל דלת וחלון אפשרי בבית
בכדי שליאה לא תחשוב אפילו על לברוח
השכבתי אותה במיטתה
הנשים שלי כולן ישבו בספרייה וריכלו כמו תמיד
ואילו אני פה נשארתי
מביט במשרתת שנוגעת במצחה של ליאה
ומודדת את הדופק שלה
לפתע היא הורידה את בגדייה הרטובים
סיבבתי את ראשי במהירות
לשבריר שנייה חשבתי שאוכל לקבל הצצה לגופה המושלם של ליאה
אך העדפתי שלא
אחרת אני ארגיש רע אפילו יותר
וזה הדבר הכי לא נכון לעשות
לא עם כל מה שעובר עליי ועלייה
מה לעזאזל עובר עלייה
פעם היא נחמדה אליי
בפעם השנייה היא מתנהגת כמו מכשפה
מה עובר במוחה המטורף
המשרתת הביטה בי
כאילו מבקשת לשאול משהו אך התחרטה
"תתן לה לנוח"
היא אמרה בעודה יוצאת
הנהנתי
היא סגרה את הדלת
אני מביט בגופה השמוט של ליאה
בנשימות הקצובות
רציתי להכנס לישון לידה
לחבק אותה
ללטף את שיערה היפיפה
רציתי לגעת בגופה
להרגיש אותו קרוב
להרגיש שלם…
שייך…
ליאה
כל מחשבותיי סובבות סביבה
לבסוף רק הבטתי בה
מתיישב על כורסא פרחונית
מביט בה
בעודה ישנה עמוק
וכל מה שאני יכול לחשוב
כמה יפה היא נראת בכותנת הלבנה הזאת שלה

אני שומעת את דמיאן לוחש לי שיר
-וכשאת מרגישה עצובה
אני כאן ילדה קטנה
וכשאת אולי בוכה
אני כאן ילדה קטנה

ואני לא הולך לשום מקום
אני מבטיח להשאר
ילדה קטנה-

זה אותו שיר שהוא היה לוחש לי כאשר ראה אותי בפעם הראשונה
הייתי בת 14, מפוחדת עד מוות שגיליתי שיש לי כוחות
והוא כדי להרדים אותי לאחר קרב עם איזה מוטציה
היה לוחש לי את השיר הזה
כאילו הייתי ילדה שלו
לא אחת מנשותיו….
הוא נגע בשערי
אך העדפתי להשאר כרדומה
אהבתי את הקול העמוק שלו
שתמיד התרכך כשלחש את השיר הזה
מגע ידיו העדינות
שטיפלו בפצעיי במסירות יתרה
פתאום אלו ידיים שאני לא אוהבת לחוש
ידיים זרות
שמחפשות בגופי נחמה מינית בלבד
תתעוררי ליאה
פקדתי על עצמי
אך עיניי נשארו בשלהן
לא מוכנות להיפקח

עברו שעתיים וליאה עדיין לא התעוררה
אני ממשיך לגעת בשיערה
כמה את יפה
אני חושב
ליאה, אני פשוט אוה…
"ג'ון?"
ליאה שאלה בקול חלוש
ג'ון?
למה לעזאזל היא מזכירה אותו?
היא לא מכירה אותי
את מגע ידיי המחוספסות מהנשק
את הקול שלי
או שמא היא פשוט מאד רוצה שג'ון הוא זה שילטף את שערותייה
שילחש לה שירים
שיערוג לה ויאהב אותה
קמתי במהירות
"זה דמיאן"
אמרתי בקול סמכותי
ויצאתי מן החדר