הגלגול הבא – פרק 1

"אז מה אני?"
"אתה מת".
הוא הסתובב אל שידת מגירות ארוכה. רק אז יכולתי לראות את הסכין שתקוע בצווארו, ואת הדם היבש שהכתים אותה.
"הנה זה", הוא אמר וטרק את אחת המגירות בחוזקה והסתובב בחזרה אליי.
הוא חזר, עם נייר שנראה די ישן מגולגל ומתקמט ביד שלו.
הוא נאנח ופתח אותו. עכשיו זה גם התפורר לגרגירי אבק זעירים, מאלו שגורמים לך להשתעל. אבל אני לא השתעלתי, וגם הוא לא. האוויר לא היה צלול יותר אף פעם.
"אני אסביר לך את זה בקצרה", הוא אמר בחוסר סבלנות ושם את משקפיו.
"הגעת למוות שלך. זה אומר שאתה נמצא כמו בגלגול הבא שלך. זה לא בדיוק הגלגול הבא, אל תתבלבל. אני המלאך השומר שלך. אני יודע הכל עליך, מהרגע שנולדת ועד ל..כאן." הוא אמר. נראה שהיה לו די קשה לבטא את צמד המילים 'המוות שלך'.
"אני יודע, אני יודע שאני לא אמור לדעת עליך הכל.. אני פשוט מלאך מתמחה. אני צריך להיות המלאך השומר של 11 אנשים, וכשאסיים להיות, אני אהיה רשמית מלאך. ואתה האיש האח.."
"רגע, מה זה אומר "וכשאסיים להיות"? יש מוות גם במוות עצמו?" קטעתי אותו.
"טוב, לא בדיוק.. אני מסיים להיות המלאך השומר של מישהו ברגע שהוא מוצא את הייעוד שלו. לכולם פה יש ייעוד משותף- למצוא את הסיבה שבגללה הם מתו. אתה יכול לראות איך אחרים מתו, כמו הסכין שתקוע לי בעורף למשל, אבל אם תסתכל על עצמך במראה פשוט לא תראה. לבני אדם יש נטייה לא לראות את הפגמים שבהם, אבל להבליט את אלו של אחרים. כאן, במוות, זה פשוט כמשמעו."
"רגע, איך זה שאתה הפכת למלאך כשמתת ואני לא? ואיך אתה יודע איך מתת?" שאלתי. אני אפילו לא יודע למה, בדרך כלל אני לא מרבה לשאול יותר מדי שאלות. אולי כדי להוכיח לעצמי שזו מתיחה.
"תראה, כשהייתי בן אדם הייתי די.. רע. במוות יש הזדמנות לכל הרעים להפוך למלאכים, בין אם הם רוצים, ובין אם לא. אם אתה לא מלאך עכשיו, כנראה שהיית די טוב כשעוד חיית.
בכל מקרה, אני שמח להכריז שאתה הוא הלקוח האחת עשרה והאחרון שלי", הוא אמר בנימת לגלוג. הוא לא שמח, את זה כבר ידעתי. אני יודע שעמוק בלב הוא אפילו מייחל שאני אף פעם לא אמצא את הייעוד שלי; שהוא אף פעם לא יהפוך למלאך.