מסדרונות

הולך לבד במסדרונות של החיים.
כל כך הרבה דרכים לבחור, אני עומד ולא מבין. אני הולך פה לאיבוד, מה נכון מה לא נכון? מפחד כבר מהכל, אני לא רוצה את אף אחת דרכים המוצעות. לאן הולכים כשאין ברירה? לא יודע מה לבחור. רואה במסדרון אחד, נוף קסום. הרבה עצים, דשא ואור חשוך. נראה כל כך רגוע שם, נראה נעים. אך יש שם גדר נעולה. אני ממשיך לחקור מסדורונות. אני רואה עוד מסדרון. הכל נראה אפור, רואה משרד וכאב ראש. לשם אני לא רוצה. אני עייף, רוצה לנוח. אני אשב לי כאן על הרצפה, אחפש לי מסדרון עם קצת שקט ושלווה. אני שוב קם מנסה להשתייך, יש כאן אלף מקומות. אבל הכל נראה כבר מת. נגש לעוד מסדרון, הכל שומם, ואין כאן איש. אני נשען על הקירות, בתקווה לקצת תמיכה. שוב נופל, נמאס לקום. אז אני שם לב לעוד מסדרון, אני רואה שמים, שמחת חיים חוגגת. ונהר, אני רואה נהר יפה. אני ממשיך להסתכל, אני מוצא ערסל. אני אלך לנוח, לשם אני רוצה! אני מתחיל לזחול, גופי מתמלא בשמחה. אני ממשיך להתקדם, כלפתע ניצבת מולי גדר. אני לא יכול לבחור אם אני לא רוצה. מתי הם יפתחו? המסדרונות שנראים כל כך טובים. ממשיך ללכת לעבר עוד מסדרון. אני רואה חיוך, אני רואה קצת צבע. אני רואה שכל זה מזויף. אני רואה סכין מאחורי הגב. גם לשם אני לא אלך. אני אשב לי עוד קצת. אני אחכה… אחכה למצוא את הדרך לצאת מהמבוך מסדורונות הנפש.