תסתכלי לי בעיניים תראי מה עשית ללב של גבר -22-

אנחנו משאירים אותו אצלנו,או מפילים אותו ?.."
היא שתקה…
________________________________________
מנקודת מבטה של מיכאלה:
קמתי ב7… המחשבות לא עזבו אותי כל הלילה,רק חשבתי על ספיר,על אושר..
אני יודעת שאני מתנהגת כמו כלבה..
שאני כועסת עליו ,גורמת לו להרגיש יותר גרוע ממה שהוא מרגיש,מפילה עליו עוד אשמה,עוד רגש,עוד כאב מיותר…הוא לא אויב שלך..המצפון ממשיך לנזוף בי..
הוא אח שלך , בשר מבשרך,
משפחה, קשר דם ..
הוא היה פה בשבילך תמיד,ואת מה את ?..
את עוזבת אותו ברגע שהוא הכי צריך אותך..
אנשים עושים טעויות,את אמרת את זה בעצמך..
כל המחשבות האלה,חירפנו אותי…
קמתי צחצחתי שיינים התלבשתי בטרנינג ארוך של אדידאס,
חולצה לבנה וי ,וסואצרט חלק סגול בהיר.
פיזרתי את שערי ויצאתי בשקט מהמקלחת..
מתן עדיין ישן..
הוא כלכך חתיך,כלכך מושלם,רגיש,מקסים,והכי חשוב …הוא שלי!
כתבתי לו פתק והנחתי אותו על השולחן,ליד האייפון שלו.
נתתי לו נשיקה קטנה על השפתיים והלכתי לכיוון הבית..
פתחתי את הדלת עם המפתח,אמא ואבא כבר יצאו לעבוד..
עליתי למעלה…
עברתי ליד החדר של אושר ,היא הייתה סגורה אבל חריץ קטנטן היה פתוח..
פתחתי את הדלת ראיתי את ספיר שוכבת לידו והוא שוכב לה על הבטן….
לא יכולתי לכעוס,הוא אוהב אותה,הוא באמת אוהב אותה…
נכנסתי בשקט לחדר ונגעתי באושר..
הוא קם מהר,עשיתי לו עם היד תנועה של בוא החוצה הוא הנהן וקם..הוא נכנס לשירותים שבחדר שלו ואני יצאתי לחכות לו בסלון…
הוא יצא שהוא לבוש במכנס טרנינג של אדידאס….
הוא התיישב לידי…
הסתכלתי עליו..
הוא היה ניראה כלכך….שבוז,אשם,כאילו זה אוכל אותו,הוא לא היה מפוקס…
הוא הסתכל לי בעיינים ואני בשלו…
חיבקתי אותו…
הוא לא שיחרר, הוא כרח את הידיים שלו סביבי,קבר את ראשו בשקע שבין צווארי לראשי..
ליטפתי לו את העורף..
הוא השתחרר והסתכל עליי..
"תקשיב…אני מצטערת…אתה היית פה בשבילי ,בהכול,תמיד..
ואני הלכתי ברגע שהיית צריך אותי..
והוספתי שמן למדורה,האשמתי אותך
,נזפתי בך כאילו אתה זר…
לא הייתי פה בשביל לחבק ולהגיד שיהיה בסדר,היה לי נוח ללכת,נוח לכעוס,עלייך..על העולם..
אני מצטערת…."
"קטנטונת..אל תצטערי…את צדקת
אני באמת אשם,במצב הזה…לא היינו פה אם הייתי לוקח צעד אחורה כמו שביקשת..
אבל זה הגורל…
אני לא יכול לשנות את מה שקרה… אבל אני חייב לעמוד מול זה,להתמודד עם זה
לשמור אותו שזה אומר..לטפל בו ,לאהוב אותו,או להיפרד ממנו…
וזה קשה לי,כי אני לא יכול לבקש דבר כזה מספיר…אני לא יכול להגיד לה ,בואי נפיל וזהו כי זה חלק ממנה,זה חלק מהגוף שלה…זה ילד לא חפץ…אני כבר לא יודע מה לעשות…אני אבוד.."
"אל תדאג,אושר…אני פה בשבילכם בשני המצבים.."
הוא חיבק אותי ועלה להעיר את ספיר…
אחרי 10 דקות היא ירדה למטה,היא ראתה אותי ורצה אליי וחיבקה אותי
התחלנו לבכות שתינו בחיבוק של השניה…
"אני מצטערת"
"גם אני מצטערת…"
אושר בא וחיבק את שתינו..
התיישבנו על הספה…
"מה אתם מתכוונים לעשות..?"
הם הסתכלו אחד על השני וספיר אמרה…

"אנחנו הולכים היום…לעשות הפלה.."
"את בטוחה ?…"
"כן..זה לא הזמן עוד…הוא לא יחיה חיים שמחים ,לא יהיה לי מה לתת לו חוץ מאהבה….אין לי בית או כסף,או תואר,אם אין תואר אין עבודה טובה… אני יהיה בבית כל היום,אני יהיה בדיכאון אני לא בוניה לזה…"
"שנינו לא בנוים לזה.."אושר הוסיף והסתכל עליה,היא חיכה אליו והוא נישק אותה ..
קיבלתי אסמס.
מאת: האהוב שלי
"ככה הלכת לי?..:( לא הספקתי לנשק אותך לבוקר טוב,להכין לך ארוחת בוקר…"
"אל תדאג אהוב שלי,מחר תעשה לי ארוחת בוקר…"
"אבל מחר יש טיול שנתי !!"
"אוי נכון שכחתי !! בכל מקרה תשמור לי מקום לידך באוהל :)"
"אני לא יכול שמרתי כבר…"
"מה למי !?"
"לנטלי.."
"אתה צוחק עליי!?"
"כן!! חחחחח "
"ילד זבל!! חחח "
"אין בעיה המקום שלך שמור לידי!!"
"אני יודעת אל תדאג.."
"אני ידבר איתך מאוחר יותר אולי נעשה משהו?.."
"אני לא יכולה…אני הולכת עם ספיר ואושר.."
"מה לאן?."
"לבית חולים.."
"קרה לספיר משהו?!"
"לאלא..היא ,הם.החליטו שהם מפילים.."
"מפילים ?.."
"כן מתן מפילים .."
"את מה ?"
לפעמים אני חושבת שאלוקים חילק את המוח ,הוא דילג על מתן …
"את התינוק!!"
"אהה… את רוצה שאני יבוא איתך ?.."
"אתה בטוח?.."
"כן בטח…"
"טוב אז ב 6 בערב תיהיה בתל השומר.."
"אוקי.."
"אני אוהב אותך .."
"גם אני אוהבת אותך.."
אושר הסתכל עליי במבט עצבני….
"תוריד תוריד.."
"את מה !?"
"את המבט הזה ועכשו !!"
"איזה מבט ?"
"המבט של למי אמרת אוהבת אותך !"
"חח אהה… המבט הזה..טוב אני לא רגיל לזה שאת והוא,שיש לך חבר…"
"אז תתרגל.."
"משתדל.."
הלכנו לקניון לראות סרט,ראינו את חטופה 2…
אחרכך הלכנו לאכול בקפה קפה…
היה מתח באוויר ..
אף אחד לא ידע בידיוק מה להגיד….ניסינו לדבר על הסרט,אבל היה רגעים שקטים מביכים..
שילמנו ,וראינו שהשעה כבר 5 וחצי..
נבענו לתל השומר,מתן כבר חיקה בחוץ הוא נתן לי נשיקה…
וחיבק אותי..
"אחחח כמה שאני מכור לילדה הזאת !!"
הסמקתי ונישקתי אותו..
אושר הסתכל עלינו,במבט של אם אתה לא עוזב אותה אני מוריד לך את היד…
מתן בא ונתן לו חיבוק גברי,ולספיר נשיקה בלחי..
התקרבתי קצת לאושר
"די!"
"די עם מה !?"
"די עם המבטים!"
"טוב טוב אני לא רגיל לזה.."
"תתרגל"
"שישלוט בעצמו!"
"קודם תשלוט אתה בעצמך!"
"טוב !"
"טוב!"
נכנסו לבית חולים…
ספיר נכנסה לחדר,היא התלבשה בשמלה של הבית חולים..אושר נישק אותה ,והרופא ביקש ממנו לצאת מהחדר…
אושר חיכה בחוץ…הוא ישב על הכיסא,הזיז את הרגל בעצבנות..
אני ומתן ישבנו מולו..שמתי את ראשי על מתן ואת רגלי הנחתי על רגליו..
קמתי לכיוון אושר ..
התיישבתי לידו…
שמתי את ידי על רגלו..
"תירגע…היא בסדר."
"אני לא יכול,..אולי אני עושה טעות?!.."
"לא..זה מה שהיא רוצה…"
"לא יודע.."
כעבור שעה..

הרופא יצא אליינו