למה אתה מכאיב לי (פרק4)
קמתי לבית הספר, והיא בכל מקרה הכתה אותי. "למה??" צרחתי והחזרתי לה סטירה, סטירה שלא הייתה מביישת את אחי, שהיה נוהג להרביץ לי ולהכאיב לי כל יום, במשך שנתיים. היא החזיקה את לחיה האדומה, הביטה בי, וננעלה בחדרה. הפעם אפילו דמעה אחת לא יירדה.
___________________________________________________________________
בית ספר? זה הבית ספר שלי?
___________________________________________________________________
"אז איך היה היום הראשון בבית הספר?" מורן תופפה על השולחן בעצבנות, בעיקר מכיוון שרוב השיעורים הברזתי, כולל שיעור אנגלית. איתה. "גרוע", אמרתי ושמתי את הכובע גרב האפור על הראש. "גרוע מאוד." היא הנהנה בראשה וסימנה לי ללכת לחדר של המנהל.
_________________________________________________________________
"מה?" שאלתי באדישות, מתיישבת על הכיסא הלבן שהשחיר מעט, עם החורים בגב המשענת. מולי היה גבר נאה וצעיר, שצעק עליי ש"לא רק שעד עכשיו לא הגעתי לבי"ס, גם שאין לי סיבה ואני מבריזה". צחקתי מול פניו, והוא לפתע נראה לי מוכר. שמתי את התיק על הכתף, ולחשתי קללות. "שלא תחשוב שאני אבוא לפה שוב" סיננתי ורצתי מפתח בית הספר הירוק, שהשומר לוטש בי עיניים בתדהמה.
__________________________________________________________________
הכל חשוך. אלפים מביטים בי אך לא רואים כלום. זה שוב אונס?
תגובות (6)
תמשיכי
עכשיו
עוד תגובה אחת ממשיכה ^^
מושלם
נו תמשיכייי
המשכתי :) ^^