לצבוע ילדה שקופה פרק 6

קרן חזרה מבית הספר באוטובוס, הפעם ישבה באמצה, ליד יוני.
היא הרגישה קצת לא בנוח ליד כל הילדים המפטפטים, שמסתבר שלא היו כל-כך גרועים.
הילה לא תרכה להביט יותר בקרן, אחרי הכל "לילדה אין עומץ לדבר!" היא ישבה מקדימה עם חבורה של בנות מ"א (מקובלות אש), ומרחה שכבות של ליפ-גלוס.
קרן ראתה שהיא ניפנפה בשערה כשמישהו ניכנס, אילו אהבה אותו, אך כשלא ישב לידה היא הזעיפה פנים וסימסה בטלפון ברוגז.
יוני אמרה לקרן שהיא יורדת בתחנה ו"להית'!" וירדה מהאוטובוס.
כמו בסימן בתיישב לידה מישהו עם קפוצ'ון ושיער מעל העיינים. קרן רק שתקה. כמו תמיד.
כשהיא שמעה שהילד אמר: "שמעתי שגמרת את הארי פוטר?"
קרן לא הבינה אל מי הוא מדבר, כשלרוע מזלה גילתה שעליה.
"אני צודק… קרן?" קרן התנשפה. הילד הזיז את שיערו הארוך והשטני בצורה חמודה ומוקרת.
רן. זה בהכלת היה הוא. כנראה שהוא לומד ב"ריאלי".
"גמרתי אתת… את כולם!" אמרה בשקט ובתקיפות, אילו אומרת: אני מזהירה אותך לא להמשיך לדבר! המסר לא נקלט!
"אז מה קורה? סליחה שהפלטי את העלים אתמול. זה היה קצת מגושם מצידי" אמר בטון מתנצל.
"זהה… זה לא עשמתך!" אמרה קרן והתעפקה לא ללכת משם.
"זה כן, ואני מצתער" אמר והעיף שוב את הפוני שלו בצורה חמודה.
"אז אנחנו שבים" אמרה קרן בחצי חיוך. רן באמת היה ילד נחמד. איך היא לא הבינה את זה?!
הם ישבו להם ודיברו קצת מדי פעם עד שקרן ירדעה.
קרן שמה לב למשהו שנעוץ לה בגב. אלו היו עייניה של הילה, שהבינה מי גנבה את לב אהובה. והיא רצתה לנקום.
קרן ירדה עתופה במחשבות על רן, ואולי, רק אולי, אהבה אותו חזרה…