ידידות,חברות וגיל ההתבגרות פרק 6

"אני…סתם לא היה לי זמן"אמרתי.
"עזבי אותה בשקט"עמרי אמר לשירה ולקח את ידי והלכנו משם.
החברים של עמרי קראו לו והוא הלך אליהם.אני ישבתי בנתיים עם הפלא.
מה?!מה?!מה?!מה דורי נזכר להתקשר?אחרי שעבר כול כך הרבה זמן.
(דורי זה האקס שלי,הוא בגד בי עם מישהי ונפרדנו,מאז ניתקנו קשר ולא החלפנו מילה)
עניתי:"הלו?".בתקווה שזה לא הוא.
"אני צריך לדבר איתך,בבקשה"אמר.הסכמתי.בכול זאת לא ראיתי אותו הרבה זמן.
קבענו בVIO הקבוע שלנו אחרי בית ספר.יצאתי מהשער והלכתי לשם,נכנסתי והתיישבתי,חיכיתי לו.
דורי הגיע עם מדים ונשק.הוא כבר התגייס כנראה.
"היי,מה קורה"אמר והתיישב.
"בסדר,מה איתך,מה כבר אתה התגייסת?"שאלתי מופתעת.
"כן בכול זאת,שנה-שנתיים שלא נפגשו לא?הרבה דברים השתנו"אמר.
"למה החלטת להפגש איתי אחרי כול הזמן הזה?"שאלתי.
הוא הוציא מהתרמיל שלו אלבום תמונות ופתח.היו שם תמונות שלנו מהזמנים שהיינו ביחד.
סגרתי את האלבום ושאלתי:"מה אתה מראה לי את זה?"
הוא לא ענה,הוא שתק.הוא לקח את היד שלי ושם את היד שלו.זה נמשך שעה,שעה של שתיקה.
"את זוכרת פעם?שלא היינו צריכים לדבר?היינו מבינים אחד את השני במבט?"שאל.
איך אפשר לשכוח הוא היה האהבה הכי גדולה שלי,לקח לי מלא זמן להתגבר עליו.אבל ראיתי עצב במבטו.
"מה קרה?"שאלתי.
הוא חיבק אותי ולא ענה.מהחיבוק ידעתי שזה משהו ממש רציני.
"היא נהרגה בתאונה"אמר ודמעות זלגו מעיניו.
"מי?!"שאלתי המומה.
"נועה,חברה שלי"אמר.
"נועה?איזו נועה?נועה הזאת שבגדת בי איתה?"שאלתי.
"כן נועה הזאת"אמר.
ריחמתי עליו אבל עדיין למה הוא בא לדבר איתי על זה.סימסתי לעמרי שיבוא לVIO.אמרתי לו שזה משהו דחוף.
רציתי רק שיוציא אותי משם.אני מצטערת באמת שאני לא יכולה לבכות כי לא סבלתי אותה אמרתי לעצמי.
אמרתי לו שיהיה בסדר,שאם הוא צריך עזרה שיפנה אליי.למרות שממש לא רציתי שהוא יחפור לי עליה.
פשוט העברתי את הזמן עד שעמרי יגיע.עמרי הגיע.סוף סוף.
קמתי לעברו וחיבקתי אותו.
"מה קורה פה?"עמרי שאל.
"תכיר זה דורי,האקס שלי,לא דיברנו מלא זמן"אמרתי לעמרי.
"ומי זה עמרי?"דורי שאל.
"חבר שלי"עניתי לו מבלי לחשוב,רק שיעזוב אותי.
עמרי היה מופתע.לא האמין שאמרתי את זה אבל הייתי חייבת להעיף את דורי מהחיים שלי לפחות עד שהתגברתי עליו וזה לא היה קל כול כך לעשות את זה.
"תשמור עליה,אתה לא תמצא עוד בנות כמונה,תאמין לי"דורי אמר,נישק לי בלחי ויצא.
"מה הסיפור?תספרי עכשיו הכול!"עמרי אמר הפעם בטון גבוה מדי.
"אז ככה,אני ודורי היינו ביחד הוא היה גדול ממני באיזה 5 שנים אבל אהבנו אחד תשני כמו שאף לא יכול לאהוב,לפחות ככה חשבתי לעצמי.הכרנו דרך ידיד טוב מהשכונה שלי ומאז היינו בקשר
עד שאני ודורי נהיינו ביחד.הכול היה טוב ויפה אבל הוא התאהב בנועה,ילדה מהשכבה שלו,הם התנשקו הוא סיפר לי אפילו בעצמו את זה.ונפרדנו.
לא היינו בקשר שנה שנתיים אולי אפילו שלוש.לא הצלחתי להתגבר עליו עד לפני שנה.לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו.אבל אז התגברתי עליו או שלא,אני כבר לא יודעת בעצמי.
מה שבטוח שאני לא רוצה להכניס אותו לחיים שלי שוב,פשוט לא!"אמרתי לעמרי והתחלתי לבכות.
הוא חיבק אותי חיבוק קטן ושתק.לא היה לו מה להגיד.
אחרי כמה דקות של שתיקה הוא שאל:"את עדיין מרגישה משהו כלפיו?"
"אני לא רוצה לשקר לך,אני לא יודעת"עניתי.באמת לא ידעתי.
"אני ראיתי שהוא דואג לך,אני ואת פשוט לא מתאימים אחד לשני,אנחנו שני סוגים שונים.אני אחד של מועודונים,מסיבות כול יום חברה אחרת.אני רגיל לראות בנות שלובשות חשוף ולא שומרות על הכבוד שלהן
את אחרת,לטובה,את פשוט אחרת לטובה.מגיע לך מישהו יותר טוב ממני"אמר ועיניו התחילו לדמוע אך עצר את הדמעות.
פעם ראשונה שאני רואה את עמרי בוכה או לפחות שהעיינים שלו מתחילות לדמוע.הוא היה נבוך והוא חיבק אותי שוב ויצא משם.
ישבתי שם וחשבתי מה אני עושה?!מה עם עמרי?עם רועי?עם שירה?עם קים?
מה עם דורי?!זה היה סימן שאלה ענקי.
הוא התגבר על המוות של נועה?הוא אוהב אותי?עמרי רוצה אותי?מה לעשות?!
פשוט לא ידעתי.החלטתי שאני אקח פסק זמן מכולם,או לפחות לגמור עם זה אחד ולתמיד.
חזרתי הביתה,עיני דמעו.ניגשתי לארון התרופות בבית ולקחתי כדורים התחלתי לבלוע ולבלוע.נזכרתי שלקחתי את הבקבוק אלכוהול (ממה שנשאר שם לפחות) מעמרי,התחלתי לבלוע את זה עם הכדורים.
ואז התחלתי ליפול,התעלפתי,ראיתי שחור.
פתאום..