׳כל יום שבא והולך הוא נצח בלעדייך..׳- פרק 3-

פרק 3-
מנקודת המבט של עידן-
קמתי מהמיטה, ועפתי לכיוון המקלחת. הריח הטוב של נופר הלך ממני ברגע שהתנתקתי מהגוף שלה.
״בוקר טוב!״ שמעתי את הקול של אחותי מלמטה. הסתכלתי למטה מהחור הזה שיש לנו באמצע כל קומה.
״אהלן״ אמרתי בחיוך. כולה יומיים בבית וכבר חזרה לעצמה. הלכתי למקלחת, סגרתי אחריי את הדלת, הורדתי את המכנסיים וראיתי בחורה יוצאת מהמקלחת.
״אומייגאד!!!״ היא צרחה. הסתובבתי.
״כוסאמאמק מי את?!״ צרחתי. בחורה ערומה בבית שלי, אני אהרוג את אסי, למה במקלחת המשפחתית למה?
״אתה יכול לצאת?!״ היא צרחה.
״זה הבית שלי כפרה, תצאי את״ אמרתי. הקול של המים נפסק, והבחורה יצאה עם חלוק. היא עברה לידי בלי להגיד כלום.
״תגידי לאסי שיתחיל לשמור על הזונות שלו בשקט״ אמרתי.
״אני לא זונה של אח שלך, מטומטם״ היא מלמלה ויצאה משם. יא ראבי, זה לא טוב להתחיל ככה את הבוקר.

״בוקר טוב״ נופר אמרה בחיוך למשפחה שלי כשירדנו לאכול איתם ארוחת בוקר.
״שבי יפה שלי״ מלמלתי והתיישבתי.
״רובי, הכנת את המיוחדת שלך״ היא אמרה בחיוך לאבא שלי. איזה חיוך יפה יש לה יא אללה.
״הבת שלי חזרה, זה חובתי״ הוא אמר, ואני התחלתי לטחון.
״בל, בואי שבי פה״ ליאן אמרה. הסתכלתי הצידה. זאת הבלונדה מהמקלחת.
״בוקר טוב״ היא אמרה והתיישבה ליד אחותי. אללה יוסטור, היא חברה של אחותי?

מנקודת המבט של ליאן-
״תירגעי, הוא יגיד כן״ אמרתי לענבל בדרך לחדר ׳שאסור לי להיכנס אליו׳ של אבא שלי.
״אוקיי״ היא מלמלה. נשמתי עמוק ודפקתי על הדלת.
״ליאני, מה שלומך?״ החבר של אבא שלי, יוסי, ׳גורילה׳ כולם קוראים לו. הוא לא כזה גורילה.. אבל הבנתי מאסי שהוא מטפל באויבים כמו גורילה.
״הכל סבבה, אני יכולה להיכנס?״ שאלתי בחיוך.
״כן, אבא שלך רצה לדבר איתך״ הוא אמר.
״או..אוקיי״ מלמלתי, סימנתי לענבל שתחכה ונכנסתי לבפנים.
החדר היה ענקי, כמובן. היה שם שטיח שהתפרס על כל השטח של החדר, ושבע כורסאות עם ידיות זהב. אבא שלי ישב על הכיסא המפואר ביותר.
״שבי ליאני״ הוא אמר. התיישבתי והסתכלתי עליו.
״אני חשבתי על זה הרבה, והתייעצתי עם אחייך ועם אנשים שמבינים עניין, ואני חושב שאת צריכה ללמוד הגנה עצמית״ הוא אמר.
״אתה אומר לי שיש מצב שיתקפו אותי?״ שאלתי
״את יודעת שזה אפשרי, ואני לא רוצה שזה יקרה״ הוא אמר.
״דיברתי עם מנשה, הבן שלו כשיר ללמד אותך..״
״בתנאי אחד״ התפרצתי.
״לא עוצרים אותי באמצע ליאני״ הוא אמר בשקט.
״דברי״ הוא הוסיף. חייכתי.
״ענבל יכולה להישאר כאן לכמה ימים, או שבועות?״ שאלתי בעדינות ובמבט מתחנן.
״ענבל זאת הצהובה?״ הוא שאל. צחקתי והנהנתי.
״את מכירה אותה מאיפה?״
״מהצבא״
״מה ההורים שלה עושים?״
״עורך דין ואשת שיווק״
״במה היא עוסקת?״
״בלנשום. אבא, היא הרגע יצאה מהצבא״
״את סומכת עליה?״
״כן״
״מה הניסיון שלה עם נשק?״
״אבא..״ נאנחתי.
״צוחק. בטח שאפשר״ הוא אמר ונעמד.
״אחלה״ אמרתי בחיוך ונעמדתי.
״והכי חשוב״ הוא אמר והניח את ידו על כתפי.
״אל תספרי לאמא, לא בשלב הזה״ הוא אמר בשקט.
״אוקיי״ אמרתי. הוא חייך וחיבק אותי.
״תהיי בשמונה בחדר כושר של עמדי, הוא יהיה שם״ הוא אמר.
״בסדר״ אמרתי בחיוך, ויצאתי מהחדר.