one direction פרק 1! ייאי^^

~קצת ליפני תחילת הסיפור~
היי, קוראים לי קים, אני דיירקשנית ואני פשוט חולה עליהם! כן, אני אחת המעריצות המשוגעות האלה שפשוט מתות עליהם! כוול החדר שלי מלא בפוסטרים שלהם, יש לי 3 כובעי monster שלהם, פוסר ענק על כוול הדלת, איזה 50 צמידים, את שני הספרים שלהם (השני יצא לא ממזמן) 2 שרשראות, נעליים, גופיות, חולצות ועוד ועוד… אז… תהנו מהסיפור…

~תחילת הסיפור~
"וואו באמת?!" צעקתי בקולי קולות.
"כן! ביגלל שהיום זהו יום הולדתך, למה לא?" שאלה אמא שלי.
רצתי בכוווול הבית שלי מרוב שמחה, התקשרתי לחברות שלי וכתבתי בפייסבוק:"ווהוו!!! אמא שלי קנת לי כרטיסים להופעה של וואן דיירקשן!! ייאי!! איזה התלהבות!"
יום למחרת הזמנתי את שני החברות הכי טובות שלי: ג'סי ואמילי. (שהן גם דיירקשניות משוגעות!)
"וואי תודה קים!! תודה, תודה!!" אמרו ג'סי ואמילי וחיבקו אותי חזק!
סיפרתי לboyfrend שלי והוא מאוד שמח בישבילי.
לא יכולתי להרדם כווווול הלילה כי עוד יומיים זה יגיע.. ההופעה שלהם.
יום למחרת קמתי, התארגנתי לבית ספר וכמו שתמיד יצאתי מין הבית יפה וריחנית. בבית הספר כמו שתמיד היו את אותם המקצועות, המורות יותר כעסו והתכערו והשיעורי בית רק הוספו. סוף סוף הגיע ההפסקה. הילד שאני הכי שונאת בכול בית הספר, הילד הכי חופר והכי משוגע התחיל להתקרב אלי בינתיים שפתחתי את הלוקר שלי, קראו לו ג'וש.
"היי, קים. תירצי לבוא איתי היום לאנשהו?" שאל.
"לא! דבר ראשון, אתה יודע שאני פשוט שונאת אותך. ודבר שני, יש לי חבר ולמזלי אני לא צריכה להסתובב עם אחד כמוך…" אמרתי לו וסגרתי את הלוקר שלי.
"יא מפגרת! היית מתה להסתובב עם אחד כמוני!" אמר והרים את הטון שלו.
"דבר ראשון חמוד שלי, כדאי לך להנמיך את הטון שלך ליפני שאני יתחיל לפתוח את הפה כי עם אני רוצה אני יכולה לעשות ככה שלא תדבר עם אף אחד שבוע." אמרתי לו ברוגע.
"כן, בטח, את רוצה ליפתוח ת'פה? תפתחי, אני לא מפחד ממך!" אמר בטון גבוהה יותר.
"מה אני פראיירית? שיוציא את העצבים שלי עליך? אתה סתם ילד כאפות וילד מושפל שכשאין את אמא בסביבה אתה חש את עצמיך ערס וכשיש את אמא לידך או בסביבה אתה ישר לובש שלייקס ומישקפיים עגולות, מסרק את השיער שני הידיים מאחורי הגב ואומר:"סלום אמא, איך עבר עליך היום?" "
ג'וש שתק, הוא לא ידע מה לענות לי אז ישר הלך.
"לך תבכה לאמא!" צעקתי לו.
"שתקי!" הוא צעק לי בחזרה.
הסתובבתי וראיתי את החבר שלי ג'יימס.
"טוב את!" אמר לי בחיוך.
"תודה" חייכתי גם ונתתי לו פיקה בשפתיים.
סוף סוף הגיע סוף היום. כתבתי את ש.ב ביומן ויצאתי. ג'יימס חיכה לי ליד השער.
"היי" אמרתי לו וחיבקתי אותו.
"מה נישמע? ג'וש לא הציק לך בהמשך היום?" שאל אותי ג'יימס.
"לא, מאז שאמרתי לו את מה שמגיע לו הוא לא אמר לי מילה." שמחתי.
"כזאת קים אני אוהב." אמר ג'יימס וחייך.
חזרתי הביתה, פתחתי את הדלת, שמעתי את אמא שלי מדברת עם מישהו בטלפון במטבח. אמרתי:"אני בבית" ועליתי למעלה לחדרי. ישר סימסתי לג'יימס שאני בבית כי הוא תמיד דואג שאני יחזור הביתה בשלום (לא יודעת למה) הוא ענה לי בסמיילי מחייך ולב.
ישר פתחתי את יומני והתחלתי לעשות ש.ב אבל לא יכולתי להתרכז כי מחר המופע שלהם! החלטתי קודם ללכת לאכול ואולי ככה זה יעשה אותי יותר מרוכזת בשיעורים.
כשירדתי למטה אמא שלי קראה לי בכעס רב. לא הבנתי מה קרא…

רוצים המשך? תגיבו^^