שלום חבריה
אז שלום אנשים, אני חדשה, בערך. כבר כמה זמן שאני רק קוראת, לא כותבת.
אז החלטתי לכתוב סיפור הכירות קצר, שרק מי שנכנס לסיפור הזה יראה אותו.
ראיון קטן איתי:
אני: מה הדבר שאת הכי אוהבת?
עצמי: מוזיקה, בלי שום ספק. אני אוהבת כמעט את כל סוגי המוזיקה, אם שקט לי אני משתגעת! בלי שום קשר מוזיקה היא מקום שאני יכולה לברוח אליו.
אני: אז מה עם ספרים?
עצמי: אני הייתי מגדירה את עצמי כתולעת ספרים, אבל אני משתגעת מזה שאני קוראת כל כך לאט.
אני: משפחה? כמה, איך ולמה?
עצמי: אנחנו שישה במשפחה המצומצמת, מהצד של אמא שלי יש מלא אנשים, שאני לא זוכרת שמות בכלל! אני ביחסים טובים עם האחים שלי, כשמציקים לי, אני מאיימת עליהם עם האחים שלי ^^
אני: מה עם חברות? חבר יש?
עצמי: חברות יש ברוך השם, יש לי את החברות הכי טובות בעולם, יתמכו בי בכל מצב ויהיו שם גם כשקשה וגם כשלא. חבר? חבר אין, ואני גם לא רוצה, זה לא הגיל לדעתי, אני קטנה מדי.
אני: נכון, לא שאלתי על הגיל… בת כמה את? איזו כיתה?
עצמי: אני בת שלוש עשרה, בכיתה ח'.
אני: לימודים, קשים? איזו סוג תלמידה את?
עצמי: הלימודים הא? אז אם אני אקשיב אז לא. לא יהיה קשה בכלל. אם לא, כמו עכשיו אז יהיה קשה טיפה. אני לא תלמידה כל כך טובה, אבל לא גרועה, אחרי הכל אני בכיתה מדעית.
אני: ואיך הילדים בכיתה?
עצמי: גרועים, כל אחד יותר גרוע מהשני! אני מתכוונת לבנים, כן? הם כולם שם מציקנים, אובססיבים לגבי הציונים שלהם ושל אחרים. אם אני אצטט אז:
ילד מהכיתה: "קיבלתי רק 95 אוףף"
אני: "קיבלתי 85"
ילד מהכיתה: "יפההה"
בראש שלי: "מה יפה? לפני שניה התבכיינת על זה שקיבלת "רק" 95.
תגובות (1)
הקטע עם הילד הרג אותי… (מתה).
את נשמעת ילדה נחמדה…
הרעיון של הכתיבה בתור ראיון היה נחמד ומשעשע.
כדיי שתתחילי בכתיבה של פאנפיקים, שבהם את לא בהכרח ממציאה דמויות,
אלא משתמשת בדמויות קיימות, אך משנה את העלילה, את הזוגות וכו'.
(אני פריקית פאנפיקים. אם את רוצה לכתוב אחד, תשלחי לי הודעה במייל).