למה אתה מכאיב לי (פרק2)

כבר התבגרתי. אך החלומות שרודפים לא מפסיקים. עכשיו אני יודעת שקוראים לזה אונס. חבל שבגיל חמש לא ידעתי על כך.

_________________________________________________________________

"אני לא רוצה לחיות" בכיתי שוב בטלפון לאמא, היחידה שסיפרתי לה את מה שהוא עשה. "מתוקה שלי, זה קרה לפני שנה. אחיך הגדול בכלא, אני יודעת שזה כאב. אני מצטערת, כל כך מצטערת שלא עצרתי את זה. ולחשוב שצפיתי מהצד… ולא ראיתי"
_____________________________________________________________

"לא רוצה ללכת לבית ספר!" צרחתי, ואמי המיואשת כבר הפסיקה לנסות. כבר מעל עשר שנים.

________________________________________________________________

יום הולדת 17…

הטלפון צלצל, והמספר 'חסוי' הופיע על הצג.

"מזל טוב" נשמע מצדו האחר של הקו קול בס וגברי, אני משערת של צעיר כבן 25,26..
"זה אחיך" הוא אמר ולחש "אני כל כך מצטער", אך כבר הטלפון נטרק. ואיתו כל התקוות והחלומות שלו לזכות שוב בתשומת לבי, לבקש את הסליחה.

________________________________________________________________

"אני בחיים לא אסלח לו" צרחתי ובכיתי, צמרמורות עברו בגבי ולחשתי לאמא "סליחה, שנולד לך בן כזה דפוק" צרחתי עוד יותר והיא נתנה לי סטירה. "הוא לא דפוק!" היא ירקה "מפונקת שכמוך" היא צעקה ויצאה מהחדר בהפגנתיות. החזקתי את הלחי האדומה ובכיתי בכי תמרורים, של כאב, של אכזבה ושל.. בעיקר של עצב.