כרגע בלי שם… (פרק 1)

רצנו כמה שיותר מהר, המינוטאור רדף אחרנו. מתיי כבר נגיע?, אמילי אמרה שאנחנו נגיע, ברור שנגיע ,
האלים עוזרים לנו.
"לכו אני אעקב אותו!" צעקה פתאום אמילי, רציתי לעזור לה אבל קייט וסוזן משכו אותי עד שכמעט לא שמתי לב שהיא מתה. המינוטאור הרג אותה.
"לא!" צרחה איימי מפחד כאב ואיימה
אמילי התחילה להצמיח שורשים והפכה לערוגת פרחים מוקפת קשתות בענן, היה ברור שפרספונה ואיריס עבדו ביחד אבל לאיימי לא היה אכפת, היא המשיכה לצרוח .
קייט וסוזן גררו אותה מהר יותר עד שהגיעו לכניסה, לכירון.
"אמילי מתה" אמרה קייט בפחד. כירון שיחק קלפים עם המנהל ועוד שני סאטירים, היא לא חשבה שמישהו
יכול לשחק קלפים בזמן כזה.
היא הסתכלה על איימי המשותקת מפחד, על סוזן הרצינית ועליה, כמה זמן עבר מאז שעשתה את זה?
מלא זמן…

כירון הסתובב שעל פניו הבעת דאגה, הוא דהר למחוץ לביתן ונשף במשרוקית שלו, ילדי הביתנים באו.
"בשעה שמונה ליד המדורה" אמר וחזר למשחק.
הביתנים הלכו עד שרק אני, איימי, סוזן והחברות שלנו מהביתנים: אליס, ג'יין, אן וקייסי נשארנו.

הן הסתובבו סביבנו כמו פורפרה ושאלו מה קרה ולמה אנחנו לא עונות, עמדנו כל כך משותקות מהפחד
עד שלא יכולנו לדבר, במיוחד לא על אמילי…

רצנו כל אחת לביתן שלה וכך נחסכנו מלענות על השאלות שאפילו אנחנו לא ידענו איך לענות עליהן.