לא אהבתי אבל היתי חייבת להעלות, הרגשתי רע כשלא העלתי
למדתי למבחנעם מלא מלא מלא מלא מלא מלא
היתי חולה מתה באמת!
תודה על התגובות המרגשות שלכם!!! ושמתי לב שירדו קורראים ואני יודעת ובטוחה שזה בגלל שאני לא מעלה סיפורים הרבה זמן, אבל תבינו יש לי מלא בעיות
ואני מעלה דרך האיפון שלי והוא היה בתיקון כל השבוע
היום הוא חזר
תיקון של 500 שקל!!!
אני עכשיו עפה מכאן ליום הולדת של חברה ובדיוק חזרתי הביתה מהעבודה
אני מחכה לחורףףףףףףך אתם גם?

מתי היא תשים לב.. פרק 28 חלק ד'

31/10/2013 2594 צפיות 9 תגובות
לא אהבתי אבל היתי חייבת להעלות, הרגשתי רע כשלא העלתי
למדתי למבחנעם מלא מלא מלא מלא מלא מלא
היתי חולה מתה באמת!
תודה על התגובות המרגשות שלכם!!! ושמתי לב שירדו קורראים ואני יודעת ובטוחה שזה בגלל שאני לא מעלה סיפורים הרבה זמן, אבל תבינו יש לי מלא בעיות
ואני מעלה דרך האיפון שלי והוא היה בתיקון כל השבוע
היום הוא חזר
תיקון של 500 שקל!!!
אני עכשיו עפה מכאן ליום הולדת של חברה ובדיוק חזרתי הביתה מהעבודה
אני מחכה לחורףףףףףףך אתם גם?

ט הדר-
"צוצו בוא נלך" אמרתי בשקט כששמתי לב שישבנו 10 דקות והבטנו ברונן שישן,
"תרימי אותי לשם" אמר בהתפנקות וכרך חזק יותר את ידיו סביב מותניי ונשק לעורפי לאחר שהוזיז עם ידיו את שיערי, התעלמתי מהבקשה שלו וקמתי מרגליו והלכתי לסלון.
נשכבתי על הספה והתכסתי בשמיכה שבסלון, אם מתן לא פה בשביל להתכרבל איתי, אני אתכרבל עם השמיכה..
"דודו עייפה?" שאל מתן וליטף את ראשי בזמן שנעמד על ברכיו, על הריצפה וראשו היה מול ראשי.
"דודו כועסת" אמרתי ועצמתי את עיניי ומנעתי מחיוך להחליק מבין שפתיי
"דודו כועסת?" שאל ללא הבנה, "כן" אמרתי והאיפון של מתן צלצל בדיוק
הסתובבתי כך שגבי יהיה מופנה אל פניו , ופניי יהיו מופנות אל גב הספה.

"כן שי" אמר מתן כשדיבר בטלפון, "כן…" אמר לאחר כמה שניות שוב
"באיזה שעה היא מסיימת?" שאל, זה על ליהי?….
לא… בבקשה…
היא בטח שונאת אותי..
"טוב, אני אקח אותה. רק שתדעי שבגללך, אחותי העסוקה, אני והדר מבלים בבית שלכם"
"בטח שנישן במיטה שלכם, רוצה לדעת מה עוד?" אמר וצחק אחרי זה

"מתן אני לא מכירה אותך" אמרתי ואטמתי את אוזניי אבל יכולתי לשמוע אותו צוחק
"התכוונתי שנתנחל להם בג'קוזי בחדר שלהם" אמר לי אבל אני הוצאתי לו לשון
"ערומים" הוסיף וצחק
"שי תיקחי אותו!" אמרתי בקול מתחנן ודחפתי אותו הצידה כשליטף את גבי,
"טוב אז אני ייקח אותה ב1" אמר מתן אל שי שדיברה בטלפון
מתן סיים לדבר בטלפון וליטף את גבי שוב הלוך ושוב. הלוך ושוב.
זה היה נעים…
הוא הפסיק. "די תמשיך" צחקתי וגיששתי עם ידי במוזרות עד שמצאתי את ידו והנחתי אותה אל גבי. "להמשיך?" צחק, הנהנתי בראשי והוא המשיך.
הרגשתי את אצבעותיו מטיילות למעלה ויורדות בזיגזג עד הגב התחתון שלי, ידו נכנסה מעט מתחת למחוך שלי ועשתה את מסעה למעלה באיטיות ובנעימות.
"לא" צחקתי כשהגיע אל בית השחי שלי, שלא יעז!
"את בטח מזיעה, מי יגע בך שם" צחק, "אתה!" אמרתי והמשכתי להנות מהמגע שלו בגבי.
"תביאי נשיקה" אמר וסובב אותי עד שנחתתי על גבי והבטתי בו.
"לא" אמרתי והנחתי את שתיי ידיי על שפתיי, "לעולם לא" צחקתי שוב
הוא חייך והצמיד את מצחו אל מצחי וידו שנגעה בגבי הונחה על בטני , ידו ליטפה מעט את בטני ושפתיו פגשו בשפתיי כשהורדתי את ידיי משפתיי כשלא הפסקתי לצחוק מהמגע המדגדג הזה
"זה לא פייר" אמרתי בקול מתוק כשניתקתי את הנשיקה בנינו
"מה לא פייר בכיינית" אמר והזיז אותי לצד בשביל שיוכל להיכנס לידי בספה הקטנה,
הוא נשכב לידי על הצד והביט בעיניי, פישקתי את רגליי ודחפתי אותו הצידה
"לא! אני אפול" צחק ותפס את רגלי, "תיפול" צחקתי בתגובה ודחפתי אותו עם ידיי, "נכנע!" אמר וקם מהספה. אבל לא לבד, הוא הרים אותי על הדרך.
"לאן?" צחקתי כשראיתי שהתרחקנו מהסלון ונכנסנו לחדר, כנראה לחדר של שי ובעלה
"אתה חוטף אותי?" שאלתי בפליאה , "ישלמו לי הרבה על כופר?" שאל והביט בי בעיניו הירוקות
עשיתי את עצמי חושבת וברגע שהרגשתי את המיטה הרכה תחת גופי חלצתי את נעליי
"הרבה מאוד" עניתי לבסוף ונשכבתי ליד מתן על המיטה כשידינו שלובות ורגליי מונחות עליו.
הוא שכב על הגב ורגלינו היו סבוכות זה בזה כשנשכבנו אחד ליד השני,
"אני אוהבת אותך" אמרתי והבטתי בשפתיו הוורודות, "גם אני" אמר
"מה גם אני" אמרתי ללא הבנה, מה זה גם אני. תגידי אני אוהב אותך גם, לא גם אני!
"אוהב את עצמי" אמר כאילו זה מובן מאילו. .
"תעיר אותי כשחוזרים" אמרתי והתכסתי בשמיכת הפוך שהיתה על המיטה, כנראה של שי, אני מרגישה יותר מידי בבית, אני צריכה לנחות..
"צריך להביא את ליהי עוד שעה, אני יהיה עם רונן ואת תביאי את ליהי" אמר, מה נראה לו!
"היא לא אוהבת אותי" אמרתי בקול עצוב, "היא תאהב אותך אם תראי לה שאת אוהבת אותה"
"יופי מתן.. גם אני למדתי פסיכולוגיה, זה לא עובד עליי" צחקתי והסתובבתי עם פניי אליו
"אז שזה יתחיל לעבוד" אמר בחיוך, "מתני" אמרתי בקול עצוב וקברתי את ראשי בין זרועו לבין הצד של הגוף שלו, טיפה מתחת לבית השחי, האמת הוא נקי..
"תפסיקי להריח לי את הבית שחי" אמר מתן והניח את ידיו על שתיי זרועותיי ומשך את גופי על גופו, כך שחלקי העליון של הגוף יונח על החזה השרירי שלו.
הנחתי את ראשי על החזה שלו ברפיון, מתחת לסנטרו.
"היי" אמר מתן והזיז את גופי "אני רוצה לראות אותך" אמר , "ולנשק אותך" הוספתי
"ולנשק אותך" אמר בחזרה, הרמתי את ראשי והדבקתי לשפתיו נשיקה קצרה ורכה
"עוד אחת" אמר בצחקוק קל ומשך אותי לנשיקה ארוכה יותר.
נשכבתי מעליו עם כל גופי והנחתי את ידיי על צווארו מתחת לאוזניים שלו והעמקתי עוד יותר את הנשיקה, לשונו נכנסה בלי שום היסוס לפי ושיניו נשכו את שפתי, "מתן!" אמרתי בכעס, זה כואב, אני שונאת שהוא עושה את זה, "בטעות" צחק והמשיך לנשק אותי.
"הדר!" גנח בכעס כשנשכתי את הלשון שלו, מגיע לו!
"רונן ישן?" שאלתי בחיוך קטן, הוא צחק והניח את ידיו על מותניי ולאט לאט העלה את ידיו עד שהגיע אל כתפיי והוריד את הגקט מכתפיי, "אתה ממשיך?" צחקתי כשנעצר ולא הוריד את החולצה שלי, ידיו בלי לחכות שניה הורידו את חולצתי והשאירו אותי עם חזיה ומכנס שק של שני,
די הרגיש לי רע לחלוק רגע אינטימי עם מתן במיטה שלא שלנו, שלא שלי.. שלא שלו..
והכי גרוע שזאת המיטה של אחותו! הבית של אחותו! ואחיין של מתן ישן בחדר לידנו!
"רגע" עצרתי את מתן בזמן שכבר היינו חצי ערומים, רק חזיה ותחתונים. והוא עם תחתון
"מה רגע?" צחק וחזק לנשק את צווארי בזמן ששכבתי על הגב והוא מעליי,
"ואם רונן יקום?" שאלתי והרגשתי את ידיו מטפסות במעלה גבי ומנסות להוריד את חזייתי
"הוא לא יקום" אמר בחיוך קטן, "ומתי ליהי צריך לקחת אותה?" שאלתי והזזתי אותו ממעשיו
"יותר מאוחר, את רוצה להפסיק?" שאל באנחה עמוקה והרים את ראשו סוף סוף מצווארי והביט בי
"הדר?" שאל שוב, "לא יודעת.. מוזר לי כאן" אמרתי בחשש
"מתרגלים" אמר, "הבאת לכאן עוד בחורות?" שאלתי ללא הבנה
אז המיטה הזאת לא כל כך בעלת עבר נקי…
"אף אחת. רק אותך" אמר בצחקוק קל
"שונאת אותך" מלמלתי ומשכתי אותו לנשיקה
"אוהב אותך" אמר ומשם… משם זה קרה…

"שיט צריך לקחת את ליהי" אמר מתן ולבש את בגדיו, אני המשכתי לשכב מתחת לשמיכה המחממת ולהביט בו..
"תשאיר אותה בגן, אני בטוחה שירצו לקחת אותה" צחקתי, הוא הזעיף פנים וצבט את לחיי
"את רוצה להתלבש? את יכולה להישאר ככה מבחינתי" אמר בחוצפה מעצבנת
"סתום" אמרתי והתלבשתי בבגדים שהיתי לבושה בהם לפני עד שמתן החליט שהייצר המיני הגברי שלו חזק מידי..
"אתה הולך?" שאלתי בעייפות ונשכבתי בחזרה על המיטה, הוא צחק ורכן טל עברי נשיקה קצרה לשפתיי לאחר שנעמד לידי וסידר את הג'ינס שלו בחזרה.
"אני יביא אותה ועוד מעט אחזור, תישני בינתיים" ניסה לעודד אותי
"ואתה תישן איתי?" שאלתי והחזקתי עם שתיי ידיי בשתי ידיו וניסיתי להחזיר אותו- אליי.
"אני אהיה עם ליהי ואחרי זה איתך" אמר והרים את האיפון מהריצפה
"אתה אוהב את ליהי יותר ממני, תודה בזה וזהו!" אמרתי בקול נפגע והנחתי את שתיי ידיי על פניי והסתרתי את הפנים שלי ומנעתי מעצמי לצחוק על ההצגה היפה הזאת
"ברור שאני אוהב את ליהי" אמר ונשק למצחי , "אבל את האישה שלי, ליהי היא האחיינית שלי" אמר. "צוצו?" שאלתי בהיסוס והורדתי את ידיי מפניי, "כן דודו"
"אתה תחזור מהר?" , הוא הנהן בראשו ויצא מהחדר.

בינתיים החלפתי מצעים בחדר של שי ובעלה, יצאתי לסלון אחרי שניקיתי את כל הבלאגן בבית שלהם, את הכלים בכיור שטפתי ואת השולחן ניגבתי.
נשכבתי בספה והדלקתי על חדשות הבידור את הטלוויזיה, ככה זה כשיש הוט בבית.
"הגעתי!" שמעתי את צעקותיה של ליהי שמבשרת לכל העולם שהיא הגיעה לפני מתן
"אתה הפסדת" צחקה את הצחוק המתוק והמתגלגל שלה, מתן פתח את הדלת ושניהם נכנסו לבית כשהוא אוחז בתיק ורוד של הלו קיטי בעוד שליהי כבר רצה לפינת משחקים שהיתה בסלון
"חכה" צחקתי וצילמתי את מתן עם התיק של הלו קיטי בלי ששם לב, יש לי נשק נגדו!
"צילמת אותי?!" צחק, הנהנתי בראשי והראתי לו מרחוק, "מחקי את זה" צחק
"אין בעיה" אמר כשראה שהנדתי את ראשי לשלילה, הוא הקליד את הסיסמה באיפון שלו שכבר כולם מכירים 2110 ה21 לעשירי. התאריך לידה שלו.
הוא הקריב את המסך אל הפנים שלי ונשכב על הבטן על הספה, עליי. מוחץ אותי.
"מה!!" אמרתי במהירות כשראיתי את עצמי על המסך של הטלפון שלו, אני ישנה!
"מתי?!" שאלתי מיד, "אתמול" צחק והתהפך על גבו ונשכב בנוחות עליי, כאילו אני ספה.
הוא הסתכל על ליהי משחקת במשחק מוזר כזה, "תשחקי לי בשיער" אמר בהתפנקות וככה עשיתי, חכה חכה מתן.. אתה עוד תשחק לי בשיער עד שימאס לך
"ליהי" קרא לה מתן וסימן לה לבוא אלינו, היא התקרבה והרימה את ידיה אל פניי
בדוק היא מורידה לי סטירה!
אבל.. לא?.. היא ליטפה לי את הלחי והרימה את ידיה אל שיערי וליטנ את השיער שלי, אני צריכה לפחד?…
"מתן.." אמרתי בשקט ונשקתי לראשו בקטנה, "יס לך שיער יפה" אמרה בקול המצחיק שלה
"אולי אני יגזור אותו לבובה שלי?" שאלה וצחקה, "מתן!" אמרתי מהר והזזתי את שיערי ממנה,
זאת לא ליהי! זאת צ'קי הבובה מהסרט אימה!!
"ליהי!" כעס עליה מתן ויכולתי לשמוע אותו צוחק,
"מתן?" שמעתי את הקול של רונן קורא למתן ומשתעל, מתן קם ממני והלך מיד אל רונן
אז רק אני והמפלצת הזאת כאן!
איך זה שאנחנו מכירות כמה זמן וכל פעם שאני באה מחדש היא שונאת אותי ורק אחרי זה אוהבת אותי.
"הדר?" קראה לי וצחקה צחוק קטן וחמוד, הסתכלתי עליה וסימסתי מהר לענת.

אל:ענת
-'האחיינית של מתן באה והתכנונים שלה זה לגזור לי את השיער! זאת צאקי!!'
'הדר חחחחח תשחדי אותה בממתקים שיש לך בתיק, סומכת עלייך' ענתה לאחר כמה דקות

"רוצה סוכריה?" שאלתי והוצאתי מהתיק שלי סוכריה והזזתי את זה מצד לצד והיא נשבתה ועכשיו יכולתי לא לפחד ממנה
"כן!" אמרה ורצה אליי, "אז תתנהגי יפה?" שאלתי והיא הנהנה בראשה
פתחתי את השקית של הסוכריה והבאתי לה, היא ישבה על הספה והסתלכה על הטלוויזיה בשקט והיתה עסוקה בסוכריה. מזל.
"את מי את יותר אוהבת? אותי או את מתן?" שאלתי בחיוך, אני כזאת ילדותית!
"אותך" אמרה והמשיכה להסתכל על הטלוויזיה, היא לא הבינה כלום! אני בטוחה בזה!
"מה פספסתי?" שאל מתן והתיישב על הספה, הפריד ביני לבין ליהי.
"כלום, אני אוהבת את ליהי, נכון?" אמרתי וליהי הנהנה בראשה והמשיכה לאכול את הסוכריה
"מישהי פה משחדת…" צחק מתן ולחש
"שוש" הרגשתי אותו והתעסקתי בטלפון שוב, בא לי ללכת! רק ללכת!
"בייב. שי מגיעה מאוחר.. זה אכפת לך?" שאל, הנדתי את ראשי לשלילה.
חיבקתי חזק את זרועו והנחתי את ראשי על כתפו בזמן שישבנו אחד ליד השני, טוב יותר.
"את מפחדת מרעמים?" שאל בחיוך, אני דיי מפחדת מברקים ורעמים.
"אני חוששת" אמרתי בהתחכמות, "מה מפחיד ברעם?" שאל בשקט ונשק לראשי
רעש הזה שוב הגיע…
"זה מזכיר לי סרט אימה" צחקתי, "ואני הרוצח הסדרתי" אמר מצן וצחק צחוק מרושע שהצליח להוציא את ליהי מהריכוז שלה כשאכלה את הסוכריה
"כשהיתי קטנה והיה ברקים ורעמים היתי בבית, ההורים שלי היו אצל הרופא וגילו שאמא שלי חולה. שנה אחרי היתי שוב בבית לבד והיה ברקים ורעצים והביאו לאמא שלי סיכוי לחיות" אמרתי , פעם ראשונה שמישהו יודע..
"אבא שלי היה בא פעם בחודשיים לבית לבקר אותי, ו… וכשאמא שלי היתה אמורה.. אמורה לא להיות פה, בעולם הזה.. אז פחדתי שאבא שלי ישאיר אותי לבד, כי הוא כבר לא יחזור לכאן" פעם ראשונה שאיי פעם סיפרתי..
"ואמא שלי.. אמא שלי לא אותו בן אדם.. וזה בסדר לא? הרי היא סבלה" ניסיתי להצדיק את ההתנהגות שלה אליי, אבל לא.
"ואם היא.. ואם היא עכשיו לא תצליח אז.. אני יהיה ייתומה"
הוא הסתכל עליי במבט עצוב וסימן לי להמשיך. אבל לאן להמשיך?..
"דיברתי עם אבא שלי 3 דקות, וזה היה לפני חודשיים" , איך אני חיה ככה.

מתן פתח את פיו והתחיל לנחם אותי, לספר לי, להרגיע אותי. ואני? .. אני נזכרתי…
***
נכנסתי לבית אחרי יום לימודים ארוך, אני כבר כיתה ט', בוגרת.
אז מה חדש…
עשו עליי חרם בכיתה, אין יותר עלובה ממני…
אבל זה לא מזיז לי, אף פעם לא היתה לי חברה טובה, או חבר.
מה זה חרם?. חרם זה בשגרה שלי,
לא מדברים איתי, אף אחד לא מסתכל אליי, פונה אליי.
אבל מה כן? כשאני עוברת כולם מתלחששים, מדברים, מרכלים.
וכשאני מסתכלת ומנסה לבחון את הקולות של האנשים שמדברים איתי מיד כולם מפסיקים לדבר וצוחקים בשקט מתחת לאף.
אבל אני חסינה.
אמא שלי אמורה למות כל יום, כל רגע. כל שניה.

"היי אמא, איך את מרגישה?" שאלתי והבאתי לה את הארוחה עם התרופות אל החדר שלה, היא מטופלת בבית, כסף אף פעם לא היה חסר לה. או לאבא.
"אז סיימתי ללמוד, היה כיף.. למדתי על תאי החיים של הצפרדע, ניתחתי צפרדע" צחקתי צחוק שבור וניקיתי מעט את חדרה בזמן שאכלה. הכל צריך להיות סטיירלי.
"תחייכי אמא" אמרתי בקול אופטימי אבל הוא היה שבור..

"הגעתי" קרא אבא והגיע אל החדר של אמא, שם הוא מצא אותי.
"מותק למה את לא אוכלת?" שאל אבא כשראה שהיא לא אוכלת את האוכל, באמת למה היא הפסיקה.
היא הצביעה עליי, היא שונאת שאני מנקה את החדר. במיוחד שלה. ושהיא נמצאת שם.
"הדר.." מלמל אבא וסימן לי לצאת, כרגיל.
"בתאבון, אבא איך היה בעבודה?" שאלתי בחיוך ונעמדתי בדלת, לא בחוץ, אבל לא בפנים.
אמא כחכה בגרונה ואבא סימן לי עם היד שעוד מעט הוא ידבר איתי וסגר את הדלת כשנכנס לחדר של אמא, ואני בחוץ..
החלטתי לצוטט. ילדה רעה, כן.
"מותק איך את?" שאל אבא, הוא שבור.
"בסדר. למה לא היית פה?" שאלה בנוקשות
"הלכתי לעבודה, איך היה פה?" שאל
"אני חייבת לדבר איתה?!" שאלה בעצבנות
"כן.. זאת הבת שלך" אמר אבא , הם דיברו עליי
"אני לא אוהבת אותה" אמרה והוסיפה "היא מעצבנת"
"תקחי את התרופה מותק, זה יעבור לך" אמר.

אה.. שכחתי לציין חח…
אני ואמא לא מדברות, היא כועסת עליי, אבל אני מדברת איתה. מספרת לה. היא שותקת.
זה מהתרופות בטח..
כן.. אבא אמר שזה מהתרופות…

התיישבתי בחדרי במחשב נייד והסתכלתי על התמונות של כל הבנות הנחשבות בשכבה ובכיתה שיוצאות למסיבות. כיף להיות מקובל…
"איך היה בלימודים?" שמעתי את אבא שואל מפתח הדלת,
"מאוד כיף.. אני עוד אהיה מפורסמת" צחקתי, "פרופסור ביטון הדר"
"אני בטוח בזה מתו.." אמר והקול של אמא קטע אותנו
"מיכאל! בוא לכאן! מה אני אמרתי? לא מדברים איתה!" כעסה אמא,
צחקתי צחוק חלוש ומבפנים שבור.
גם אם זה התרופות של אמא זה לא אומר.!
"אל תדאגי.. זה יעבור" אמר אבא, כן.. מתי.. כשהיא תמות והוא יהיה בדיכאון ויעזוב אותי?
"מיכאל!" צעקה שוב.
ככה זה כל יום.. אני מגיעה מהחרם של הכיתה הביתה, אל הבית שבו החרם מרגיש לי רגיל.
אף אחד לא מדבר איתי, שואל אותי משהו.
שגרה נקרא לזה? שגרה…
התארגנתי ללכת לביביסיטר, כן אני עובדת כל יום מ6 עד 9, זה כיף
"ביי, אני בעבודה" אמרתי לאמא ולאבא שישבו בשולחן ואכלו ארוחת ערב בלעדי!
"טוב.." מלמלתי ויצאתי מהבית אל העבודה.
חזרתי בערב ונכנסתי לבית, אמא ישנה בשעה כזאת, מזל.
היום נשארתי עד 10 בלילה .
"היי" אמרתי בשקט ואבא הסתכל לצדדים והחזיר השקט "הי.." אבל היי מייבש
"טוב.. לילה טוב" אמרתי והלכתי לחדר, לישון וללכת מהר לבית ספר בשביל לא להיות בבית.
"הו.. הדר.. רצית לספר לי על מה עשית בבית ספר, אז תספרי, עכשיו אפשר" אמר אבא דקה לפני שנכנסתי לחדר
"אה.. כבר חשבתי ששכחת" צחקתי, מזל שהוא זכר.
"ניתחנו צפרדע" צחקתי,
"מיכאל!" קראה לו אמא בחוזקה, מה קרה?!?
הוא רץ אליה מיד ואני אחריו, הוא נכנס מהר לחדר שלה מתנשף והיא הצביעה עליי ועל הדלת.
"את. החוצה.!" אמרה ואבא נאנח בשקט וסימן לי כך לעשות, למה?
כי הוא שפוט שלה.
"נדבר בבוקר.." אמר בשקט בלי שאמא תשמע וטרק עליי את הדלת.
הלכתי לישון . כמו תמיד.
התעוררתי בבוקר והתארגנתי לבית ספר ועברתי דרך החדר של אמא, היא הסתכלה על הטלוויזיה.
"הי.. בוקר טוב" אמרתי בשקט והנחתי לה אוכל ואת התרופות שלה על השידה שליד המיטה שלה. היא לא התייחסה, ועוד התעלמה.
"אני בבית ספר.. אבא כאן?" שאלתי, היא לא ענתה.
בדקתי בכל הבית אם אבא כאן אבל הוא לא היה.. כמו תמיד.
גם בבוקר לא דיברנו. כרגיל … חחח
אז מהחרם של הבית הלכתי לחרם של בית ספר..
**

"אז מי יודע מה יקרה החורף הזה" נאנחתי בשקט, מנסה להדחיק את המחשבות הרעות.
"הכל יהיה בסדר אם תחשבי בסדר" אמר בקור רוח
"מי זאת" צחקה ליהי כשראתה תמונות בטלפון של מתן
"באמת מי זאת" אמרתי בצחקוק קל, אני קנאית!!!
"זאת חברה שלי" אמר מתן לליהי
"חברה שלך… הא?" אמרתי
"אמרתי לך… את האישה שלי.. היא סתם ידידה, חברה טובה" אמר , הוא יודע לעלות לי את האגו


תגובות (9)

ברור אני לא יכולה לחכות יותר !!!
להתכרבל עם החבר בשמיכה לראות סרט חח ולשתות שוקו .. יוואוו התגעגעתי לימי החורף !!
חחח ופרק מוושלללללםםם !!
בכיתי בקטע של אמא של הדר .. בזמן האחרון אני יותר מדי רגשנית שבוכה !

31/10/2013 09:57

יא מושלם אני מתה על הסיפור הזהההההההההה

31/10/2013 10:00

מושלםםםםםם תמשיכייייי

31/10/2013 10:07

תמממשייכיי!! מושלםםםם!! ולא אני לא מחכה לחורףף!! שונאת חורף!

31/10/2013 10:10

אני מחכה לחורףףףף :) אבל עותר מהחורף אני מחכה לפרק מימך :)

31/10/2013 10:26

יאו החיים של הדר פעם היו נשמעיים נורא:\
מזל טוב לחברה שלך חחחח ותהני (:
את כותבת מושלם באמת! חבל שיורדים קוראים לסיפורים המושלמים שלך:\
תמשיכי מתי שאת יכולה <3
ואממ כן אני מחכה לחורף להתכרבל בפוך ותהתחבק עם הפוסטר של וואןדיי חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח סתם XD
לאב יו <3

31/10/2013 10:47

יאווומושלם תמשיכיואני דווקא מתה על חורף העונה האהובה עלי איזה אמא מגעילההה איכסהה לא מגיע לה להיות אמא קיצר תמשיכי חפרתי

31/10/2013 10:50

תמשיכייייייייי!!!!!!!!!

31/10/2013 13:10

איזה סיפור מושלם אין על הסיפורים שלך תמשייכיי

02/11/2013 01:35
27 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך