קיץ עצוב במיוחד
יש לי מילים יפות, עטופות בצלופן אדום.
משהו שקוף-שקוף וזריקה קטנה של צבע,
כי הקיץ כל-כך חיוור
פה.
והשמש תתנפץ על המדרכה,
תשאיר כתמים של כתום וסגול על עיניים עייפות מידי.
שפתיים מבקשות מידי,
משהו להיאחז בו כשאין כוכב נופל, או הזדמנות למשאלות באמצע הלילה.
בחוץ כמעט 40 מעלות .
וזה חום כזה שיכול להמיס את הידיים.
טיפות טיפות של דברים שלא משנה כמה ניסינו להאיחז,
נזלו מבין האצבעות והתאדו כמו מים.
השאירו שלוליות של תקוות מנופצות על הנעליים.
משהו שאי אפשר לנקות בעזרת סמרטוט רצפה.
ובין מקלחת למקלחת.
מחשבות מתערבבות עם הזרם של המים,
ששום סבון בריח פרחים לא יכול לנקות.
ששום דבר לא יכול להקל.
עור צורב תמיד מזכיר שאין לאן לברוח.
אפילו מקדם הגנה לא יכול לעזור
כשנשרפים מבפנים.
יש אנשים שגורמים לקיץ להיראות עצוב במיוחד.
תגובות (0)