התערבות-פרק 12 המבחן השני נגמר

"הבנתי" אמר אנגוס לבסוף.
"נהדר.אז עכשיו צריך להחליט מי ילך קודם ובאיזה
מעבר" אמר רייג'ל.
"אני אלך ראשון" אמר אנגוס בהחלטיות:"אני אעבור במעבר החשוך"
"אין בעיה.אז רייג'ל אחריך במעבר המואר ואני במעבר החשוך" אמרתי.
התקרבתי אל הקיר,ואנגוס קשר את רייג'ל בשלשלאות.
"אני מקבל על עצמי את האתגר!" הוא אמר,ושעון החול שהיה בתוך הקיר התהפך.
אנגוס רץ אחורה,ואז רץ קדימה אל המעבר החשוך.
הוא זינק ממש לפני הבור,והצליח להגיע לסוף.
שעון החול התרוקן מעט מחול,והפסיק לזוז.
"תורי" אמר רייג'ל והשלשלאות נפתחו,והוא שם אותי שם.
הוא רץ במהירות במעבר המואר.עברו כמעט 2 דקות,ולבסוף השתחררתי מהשלשלאות.
רצתי במהירות שיא אל המעבר החשוך וזינקתי.
כשנחטתי עם רגל אחת בצד השני,אור נדלק וראיתי את אנגוס ממש מולי.
"זוז! אני אפול!" אמרתי והנפתי בידיי עם רגל אחת על הקרקע כדי לשמור על שיווי משקל.
"זאת המטרה" הוא לחש,והוריד עם יד אחת את השעון שלי.הוא שיחרר את האחיזה בשעון,והשעון נפל למטה.
"באמת תודה על הכל" הוא לחש והתחיל ללכת קדימה.
"אההה!" צעקתי ונפלתי כדי לתפוס את השעון.
נפלתי כמעט מטר,ולבסוף תפסתי את השעון ותקעתי את הסכין בקיר כדי שלא אפול עוד.
"אנגוס!!" צרחתי,אך הוא לא ענה."אנגוס!!" צרחתי כמה שיותר חזק.
"נדב?" שמעתי את רייג'ל,וראיתי אותו מביט בי.הוא עמד ממש מול הבור.
"רייג'ל תעזור לי!" ביקשתי."ברור!" הוא הנהן בנחישות.
זרקתי לעברו את השעון,והוא תפס והניח בצד.
"אז ב3 אני עוזב את הסכין וקופץ כמה שיותר גבוה אליך,ואני סומך עליך שתתפוס אותי!"
"אבל….מה אם אני לא אצליח?" הוא שאל מפוחד.
"רייג'ל תתרכז! אנחנו חייבים לתפוס את אנגוס,ואני לא מתכוון למות לפני שזה יקרה!" אמרתי וקיפלתי רגליים כך שכפות רגליי היו על הקיר.
"1!" קראתי,רייג'ל התחיל להילחץ."2!" אמרתי."3!" קראתי ועזבתי את הסכין.קפצתי הכי גבוה שרק יכולתי,ורייג'ל שלח קדימה את היד."מעולה!" קראתי כשתפסתי את היד שלו והוא עזר לי לעלות למעלה.
"עשינו את זה" הוא התנשף."כן.אבל איבדתי את כלי הנשק שלי" מלמלתי והבטתי למטה.
"נסתדר,אני מניח" הוא אמר והתחלנו ללכת קדימה.הגענו אל המסדרון שמחבר בין המעבר החשוך והמעבר המואר,והמשכנו קדימה.
הגענו אל דלת פלדה ועליה היה רשום משהו ביוונית.
"תרגם" אמרתי ונשענתי על הקיר.
"זוהי החידה האחרונה.מיהם שבויי המהפכה?" רייג'ל אמר.
"אין לי מושג.לך?" אמרתי והבטתי בפרצוף המבולבל של רייג'ל.
"ככה חשבתי" מלמלתי.הבטן שלי קרקרה,והרגשתי עייף.
"אוי! לא אכלנו כלום,וגם לא ישנו כמעט 24 שעות!" אמר רייג'ל והתיישב.
עד עכשיו זה לא הפריע לי,אבל כשהתחלתי לחשוב על זה נהיתי יותר רעב ויותר עייף.
"איזו מהפכה הייתה במיתולוגיה היוונית?" שאל רייג'ל.
"לא בטוח.אני חושב שהייתה מהפכה בשלטון.מי שלטו לפני האלים?" שאלתי ובהיתי בתקרה.
"הטיטאנים" אמר רייג'ל."ומה קרה לטיטאנים?" שאלתי.
"חלק נהרגו,חלק נלכדו,חלק גורשו" הוא אמר והבטן שלו קרקרה חזק יותר.
"אז הטיטאנים הם שבויים…אז הם שבויי המהפכה!" קראתי.
רייג'ל צעק משהו לא ברור,והדלת נפתחה ומולינו היה גרם מדרגות מסולסל.
"יופי!" אמרתי ולבשתי את השעון:"זמן לתפוס את אנגוס!" אמרתי.
עלינו עד למעלה,והגענו לראש המגדל.הבטנו סביב,והיו שם בערך 30 משתתפים.
"מספר 29 ו-30!" אמר קול מוכר.
הבטנו למעלה,וראיתי את האיש המוזר ההוא שנתן לי את השעון:"אתם הגעתם במקום 29 ו30! מעולה!" הוא צחק ונחת על רגליו.
"בידיוק חיכינו לכם!" הוא אמר וכל ארבעת הכניסות ננעלו.
"למבחן השלישי יכולים לעבור רק 30 משתתפים!"
"אבל עוד לא סיימנו את השני!" אמרה מישהי.
"למעשה,סיימתם!" הוא צחק:"אתנה החליטה להעביר את כל מי שעבר את החלק השני!"
"יש!" כולם התחילו להתלחשש.
"את המבחן הבא תעברו מחר בבוקר.בינתיים,תנוחו!" הוא אמר,וכולנו מצאנו את עצמינו תוך שנייה באולם מפואר מלא בשולחנות עם אוכל."כשתסיימו לאכול החדרים שלכם מחכים לכם!" קרא זאוס שעמד על במה גדולה.
"בוא" לחשתי לרייג'ל:"צריך למצוא את אנגוס!"

גופתה של אתנה השולכה על רצפת משרדו של האדס,שכעת שייך למיסטר.די.
"הנה מה שביקשת" אמרה ארטמיס."מעולה" הוא חייך."אסור לנו לתת לארס להיות זה שייבחן את המשתתפים.אנחנו צריכים לבחור מי יהיה בצבא של זאוס" חייך מיסטר.די.
"ומתי הצבא שלנו יעלה להר אולימפוס?" התעניינה ארטמיס.
"הצבא שלנו? את מצחיקה אותי" הוא אמר,והתקרב אליה עד שעמד ממש מולה.
הוא הוריד את כובע הצלינדר שלו,מה שגרם לארטמיס לחשוש מעט.
"אני מאוד מרוצה מכך שהרגת את אתנה.בכלל,כל מה שעשית בשביל הטיטאנים היה פשוט נהדר!" הוא חייך חיוך רחב ושלח יד לתוך הכובע.
"כמובן.הרי,אני אהיה עדיין בשלטון,לא?" היא שאלה ולא הורידה את עיניה מהכובע.
"את מבינה,רק הטיטאנים יוכלו לשלוט בסופו של דבר" הוא לחש והיא פחדה:"לכן,אני מצטער לבשר זאת אך…את מפוטרת" הוא לחש באוזנה ותקע את הסכין בתוך בטנה.
"ההתערבות בין האדס לזאוס זה בידיוק מה שהיינו צריכים כל הזמן הזה" הוא לחש בזמן שהיא נפלה באיטיות ומתה:"ואני לא יכול לתת לאלים להרוס לי את זה" הוא החזיר את הסכין לתוך הכובע,ויצא מהמשרד.
בחוץ,כל השאול החל להתפרק לאחר שהאדס מת.השאול נהרס,ונשמות החלו למות ולהיעלם.
"אנחנו חייבים לתקן את החור שנוצר בין השאול לעולם החיים עד המבחן הרביעי" הוא לחש.