החבר שלי הומלס?¿?¿ – פרק 16

פרק 16:

נכנסתי לחדר שלו, הוא לא היה שם, ראיתי דף מקופל על המיטה, פתחתי את הדף והתחלתי לקרוא בקול רם
״בר, אני מצתער על הכול, את לא צריכה בגללי לריב עם החבר שלך, זה לא מגיע לך, חזרתי למקומי, למצב שבוא יהיה הכי טוב בשביל שתינו ובשביל כולם, תודה על הכול, אושרי״
פאק…
הסתכלתי על החלון שבחדר, הוא היה פתוח, רצתי לחלון בשביל לנסות לתפוס אותו, לא ראיתי אותו, ירדתי במהירות למטה, נתנאל תמיר ועדן ישבו במטבח, מרכלים עליי, הלכתי לכיוון הדלת
״לאן?״ נתנאל שאל אותי
״לתקן מה שהחבר המפגר שלך עשה״ אמרתי והורדתי את הידית של הדלת למטה
״את לא יוצאת עכשיו״ תמיר אמר
״דייי בגלל עילי אושרי ברח, תנו לי לצאת!!״ צעקתי עליהם כי הייתי עצבנית
״על גופתי המתה את יוצאת״ נתנאל אמר, אווף!!!
״שונאת אותכם״ אמרתי ועליתי בוכה לחדר שלי, נשכבתי על המיטה ובכיתי, עכשיו בטח אושרי חושב שאני שונאת אותו כי לא באתי אחריו, עילי עצבני עליי ועל אושרי והוא בכלל נוסע עכשיו, קיצר חרא חיים.

נקודת המבט של אושרי:
זהו כול האושר שלי בחיים הלך, היא הלכה לי, היא לא תחפש אותי, העילי הזה יותר חשוב לה, כוסעמקקק, בעטתי בקיר של הגרפיטי שבסמטה, החיים שלי לא שווים כלום, עד שאני מכיר מישהי, עד שאני מתאהב, זהו, החיים שלי בזבל, בעטתי בפח זבל.
״אושרייי!!!״ שמעתי משהו צועק

נקודת המבט של בר:
הייתה דפיקה בדלת
״עזבו אותי, לא יעזור לכם״ אמרתי בוכה
״זה אני״ שמעתי את הקול של אושרי
מה?!?!

נקודת המבט של עדן:
״שונאת אותכם״ אמרה ורצה לחדר שלה בוכה..
אני לא מבין כל כל מה הולך כאן אני רק יודע שהיא רבה עם עילי ובגלל זה אושרי הזה הלך, לכו תבינו בנות…
יצאתי החוצה, הסתובבתי באזור, לאן האושרי הזה כבר יכל ללכת?! אין לו בית, ההורים שלו בחול לפי מה שבר אמרה לי….
הסתכלתי על הסמטה ליד הבית שלי, ראיתי מישהו בועט בפח אשפה
״אושריי!!!״ צעקתי מקווה שזה הוא, הוא הסתכל עליי, הלכתי עליו
״זה אתה״ אמר והסתכל אליי
״היא רוצה שתחזור״ אמרתי
״אז למה היא לא הלכה אחריי או משהו ?!? היא שונאת אותי״ אמר
״היא לא שונאת אותך, נתנאל ותמיר לא נתנו לה, היא עכשיו בוכה״ אמרתי מקווה שזה יעזור
״בוא״ אמר והתחיל ללכת לכיוון הבית…

נקודת המבט של בר:
״תיכנס״ אמרתי והוא נכנס, הסתכלתי עליו, הוא התקב אליי, נשכב לידי במיטה
״את בסדר?״ שאל בשקט אחריי כמה דקות שאנחנו מסתכלים אחד על השני
״כן..״ אמרתי והוא נשכב על הצד עם הפנים אליי,
״למה את עושה לי את זה?״ אמר בשקט וליטף לי את השער
״את מה?״ שאלתי מקווה שיגיד מה שאני רוצה
״למה את עוזרת לי, נותנת לי אוכל, שתייה, בית, בגדים, למה את כול כך דואגת לי?״ שאל
״מזתומרת?״ שאלתי בשקט
״לא לכול הומלס היית נותנת את כול הדברים האלו..״ אמר כשהוא ממשיך ללטף לי את השיער
״כי אתה מיוחד״ אמרתי
״גם את״ אמר והתקרב אליי עם פניו
השפתיים שלנו היו במרחק של נגיעה, זה נכון לעשות את זה? זה טוב? הוא הגורל שלי? מה עם עילי? יש לי חבר, מה לעשות? כול השאלות בלבלו אותי החלטתי ללכת על זה, הצמדתי את שפתיי לשפתיים שלו, התנשקנו נשיקה רגועה, נשיקה מושלמת, הפעם לא עצרתי אותה, זה הרגיש לי נכון…
הפסקנו את הנשיקה אחרי כמה דקות…
״מה זה אומר?״ שאל
״אני לא יודעת״ עניתי בשקט ועצמתי עניים
״לילה טוב״ אמר ונכנס מתחת לשמיכה שלי, נרדמתי מבולבלת יותר מתמיד…

~~~~~~
״לירון, מתוק שלי, חזרתי!!״ צעקתי כשנכנסתי הביתה, לירון רץ עליי וחיבק את הרגליים שלי, בכול זאת ילד בן 4…
״מתוק שלי, כמה גדלת בשבוע״ אמרתי והרמתי אותו על הידיים, איזה ילד מאמווש יש לי ❤
״הבאת לי מתנות?״ שאל עם הקול הקטן והחמוד שלו
״ברור״ אמרתי ונתתי לו הנשיקה בלחי
״ולי הבאת?״ אושרי שאל אותי
״אתה חושב ששכחתי את בעלי?!״ אמרתי לאושרי ונתתי לו נשיקה בפה
~~~~~~

״פאק״ אמרתי והתיישבתי במהירות, זה היה חלום, הסתכלתי ימינה, על אושרי שישן כמו מלאך, הוא הגורל שלי?!? הוא יהיה בעלי?!?