כשהנערה מסתתרת מאחוריי הקירות , נואשת מלקוות . פרק 1

לילוש דרקשנית! 30/10/2013 637 צפיות תגובה אחת

אני יושבת ליד החלון , אור מעומעם שבוחר להגיח ולמצוא מקום מפלט בין כל העננים האפורים והלחים שמכסים את השמיים , שרק מלפני כמה ימים היו עוד כחולים .
אני מגלה צחוק מתגלגל , חדר שקט .
גשם עז מתחיל לרדת , החורף דופק בדלת .
כבישים סוענים , עצים מתנדנדים כנגד הרוח שכובשת את ענפייהם הרזים .
קור אינו ברור .
ועדיין שקט .
אני צופה בעצמי , מותחת את ידי מול עיניי הכחולות והכהות .
מעורי נשארו רק כמה פיסות עור בודדות שמגנות על עצמותי הצהבהבות .
אני נזכרת , ואז תחושת הפחד מציפה אותי .
גורמת לי לשיכחון אבוד .
אני תוהה למה דווקא אני , מה אני עשיתי רע , למה אלוהים בחר להעניש אותי , ולגרום לי לסבול כל כך .
כבר כמה ימים שאני איני יוצאת מן החדר , רק מסתתרת מאחורי קירות החדר הלבנים והמתקלפים , וכובע גרב אפרפר , שמדכא אותי עוד יותר , מסתיר את פניי הקטנות .

אוקיי אז זאתי ההקדמה :)
אני בשוק שיצא לי זמן לכתוב .
3 תגובות אני ממשיכה .

אה וכן ,
קוראים לי אנאל , אני בת 16 ועוד ממש כמה חודשים ספורים 17 .
אני לוקה במחלת הסרטן , המחלה הארורה שאינה עוזבת אותי לנפשי , גורמת לי לאבד תקווה .

להבדיל אלף הבדלות ..
סליחה שלא העלתי הרבה זמן
3 תגובות אני ממשיכה !


תגובות (1)

מושלםםםםםםםם פשווווט מדהיייייים אהובתיייייי
אתתתת חייייבת להמשייייך את הדבר המדהייייים הזההה כמהה שיותר מהררר
אוהבתתתתתתתתתתתתתת❤️❤️❤️❤️❤️

31/10/2013 06:55
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך