אם…

לא היית הולך בלי לתת לי לראות אותך מתרחק,
הופך לצללית ואז לריק.
אחד כזה כמו שיש לי בבטן.

אם
אם היית אוהב אותי מספיק,
כדי שלעולם לא יהיה לך מספיק
ממני
האם זה היה נגמר אחרת?
האם לא היית הולך בלי לתת לי לראות אותך מתרחק,
הופך לצללית ואז לריק.
אחד כזה כמו שיש לי בבטן.

אני רוצה שתחבק אותי כשאני נעלבת,
או שתסתכל עליי בחיוך הזחוח המעצבן הזה שלך,
ותגרום לי לחייך כמו מטומטמת עוד פעם.
אני רוצה את כל הדברים הקטנים.
בלי מילים יפות או מחוות גדולות…
ככה.

אני לא צריכה שום דבר אחר.
מספיק לי לשכב לידך על המיטה בחדר הסגול.
שאתה נותן לי להניח עלייך ראש ולתפוס חזק את החולצה שלך בין אצבעות הידיים.
אולי, אולי תמיד פחדתי שתקום ותלך.

אני אוהבת אותך באמת באמת.
עד כדי כך שזה מרוקן לי את האוויר בריאות,
ומציף לי את העיניים.
זה ממלא לי את הבטן, את החזה ועוצר בשפתיים.
יש דברים שהשתיקה יפה להם,
או כאלה שמילים לא יכולות לתאר.

יש כל כך הרבה דברים שלימדת אותי.
כל כך הרבה דברים שזכיתי לחוות בזכותך.
כל כך הרבה שלא הספקנו.
למה שלא תבוא?

אם זה עוד היה משנה משהו,
הייתי כותבת לך שאני מתגעגעת.
שהחורף יהיה קשה בלעדייך, ואני מפחדת שהפוך לא יהיה מספיק כשהגשם יתחיל לרדת.
שאני לא מסוגלת להגיד את השם שלך בלי להיחנק,
או לישון כמו שצריך בלילה.
שאי אפשר פשוט להגיד "די" וללכת.

אם זה משנה משהו…
אם אני עדיין משנה משהו…
אולי תחזור?