עיר מעופפת פרק 63

אני מגלגל את הכדור. אופס. הכדור לא פוגע בכלום. המכונה יורדת למטה והכדור מופיעה לידי. ג'ילי לוקחת אותו. מתכופפת ומגלגלת. היא פוגעת. בכולם. טוב. כמעט בכולם. אחד נותר עומד. אבל זה לא מונע ממנה לפרוץ בתנועת ניצחון. שתים אחד. לטובתה.
"מי לימד אותך לזרוק כזה טוב?" אני שואל ולוקח את הכדור מידה.
היא מושכת בכתפייה ואני מגלגל. הפעם אני פוגע באחד. הוא מתנדנד אבל לא נופל.
אני נוחר בבוז. ג'ילי מצחקקת. לוקחת את הכדור ומפילה את כולם.
היא פורצת בתרועת ניצחון ומחליקה כיפים עם כל ילד שעובר.
שלוש אחד. ועוד פעם לטובתה.
"איך את עושה את זה?" אני שואל ומבלי להביט בה לוקח את הכדור.
אני מגלגל אותו ומרים את מבטי. ג'ילי. מסמיקה כמעט כולה ושקטה. היא לוקחת את הכדור זורקת ולא מפילה כלום.
"אני לא מושלמת." אמרה לבסוף והקפיצה לעברי את הכדור.
הכדור נשאר בידי. אני לא מתכופף ולא מגלגל. היא לא מושלמת. גם אני לא מושלם. וכי יש מישהו מושלם?! אף אחד לא מושלם. לא אני לא ג'ילי. ואפילו לא ליאת. אני מתכופף ומגלגל את הכדור.
"רוצה ללכת לתחרות הכישרונות?" היא שואלת. אך אז אני פורץ בתרועת ניצחון. שלושה נפלו. ארבע שתיים.
ג'ילי מחייכת מפה לפה. היא תופחת על גבי. "כל הכבוד!" היא קוראת. "בוא." היא מביאה לי את הכדור. "בוא תנסה שוב."
"חבל על המאמץ." אני צוחק. "זה היה מזל של אחרי מתחילים. אני לא.."
ג'ילי מנידה את ראשה. היא דוחפת את הכדור לידיים שלי ואומרת:"זה אף פעם לא מאוחר בשבילך. קדימה. תנסה."
"בסדר." אני מלמל, לוקח מהכדור ומתכופף כמעה, אני מרחיק את הרגליים זו מזו-וזורק.
בום. בום. בום. שלושה נפלו. הרביעי מתנודד. אחח. הוא לא נפל באסה.
ג'ילי לא מבחינה בזה, היא תופחת על גבי.
"זה היה מצוין!" היא קוראת. "בוא. תנסה שוב."
"אני חושב שכדאי נלך לתחרות."

פעם, חשבתי שהעיר המעופפת היא רק עיר ענקית, עם בתים ויער, עכשיו כשאני בחלק המגניב של היער. החלק שבו יש לונה פארק, ברכה, קזינו למוגרים, קזינו לנערים, קולנוע למבוגרים, ספריית סרטים, וחנויות של בגדים, אוכל, ועוד אלפי דברים מגניבים. אני חושב על..על מ לעזאזל חשבתי כשבאתי לכאן?! העיר הזאת מגניבה בטירוף!
אני וג'ילי עולים במדרגות. אנחנו חוצים את המסדרון ומתפרצים לחדר הענקי, אני סוקר את החדר במהירות, רצפה מגניבה, אדומה עם נצנצים ורודים, חלונות כתומים וקטנים, במה בצבע אדום זועק, מיליון כיסאות, ודוכנים עם אוכל ושתייה בצד. אני מתחיל לצעוד לעברם אך אז ג'ילי נטפלת לזרועי.
"לא., היא אומרת. "בוא נשב מקדימה."
"אבל.. יש שם תפוזים מסוכרים..וגם..ריבת תפוזים כתומה..חכי שנייה תני לי לקחת את ה.."
ג'ילי מטילה את ראשה לאחור צוחקת "בוא." היא אומרת ומתחילה לגרור אותי לכיוון הכיסאות הקדמיים.
"אבל אני רוצה תפוז.."
"שש.."
"אבל יש שם.."
"טיילור." היא קוראת, רק עכשיו אני מבחין בלחיים הסמוקות מהחום. "בוא. שב."
אני מתיישב. ראשי פונה לאחור ואני סוקר את הדוכנים הנוצצים מהצבע הכתום. מהצבע הזהב. הפה שלי מתמלא רוק..אוף. אני רוצה תפוז!!