Just Give Me A Reason ♥ – פרק חמישי

"היי" אני ועמית אמרנו לדוגמן על שעמד מולנו. הוא חייך לעמית עם השיניים הלבנות והישרות שלו והעיניים הכהות שלו סרקו את גופה. כשהמבט שלו עבר אליי הוא חייך חיוך מעצבן, חיוך מוכר. מוכר מידי…
"חיים שלי!!" אמא נכנסה פתאום לחדר וחיבקה אותו חזק, "שמעתי שאתה פה והייתי חייבת לבדוק!" מה קורה פה? מי זה? למה אמא שלי מחבקת אותו? למה היא קוראת לו 'חיים שלי'? למה היא לא במיטה לעזאזל?!
הדוגמן צחק, "מה קורה ליאורה? גם אני התגעגעתי" הוא אמר ואמא שחררה אותו.
"הכול דבש נשמה יפה שלי, מה עם אמא?" היא שאלה ובנתיים עמית ואדיר חזרו לדבר.
"אמא בסדר, מתלהבת מהדירה" הוא אמר והיא צחקה. הם המשיכו לדבר כמו זוג זקנות, ואז אמא נזכרה שהיא השאירה משהו על הגז.
"ביי יפים שלי! ודולב, תמסור לאמא ד'ש" ברגע ששמעתי את השם הזה, התחלתי לצחוק בטירוף.
"יא פסיכית! מה יש לך?" עמית שאלה וניסתה להרגיע אותי. לאאאא אני מתה! זה דולב! דולב המתלהב חחחחח כמה זמן לא ראיתי אותו!!
"אין לי אוויר" אמרתי אחרי כמה שניות שנרגעתי ואז הסתכלתי על דולב, "דולב יא מתלהב מה אתה עושה פה?" המשכתי לצחוק והוא הסתכל עליי בעצבים. לפני שעברנו לפה, אחי ודולב היו בי-אף-אף שכל הזמן היו תקועים אחד בתחת של השני. אני דווקא לא סבלתי אותו, וכנראה שזה היה הדדי (:
לדולב היה אבא עשיר כזה שאף אחד לא ידע במה הוא עובד, וכל שבוע היו קונים לדולב את הדברים הכי מגניבים וחדשים שיש. יום אחד קנו לו אופני הרים משהו פצצה, ואני ביקשתי ממנו סיבוב והוא לא נתן לי. הייתי אז בת חמש וכל היום בכיתי, ובסוף אבא שלי עודד אותי ואמר שדולב הוא סתם מתלהב. אני צחקתי וקראתי ככה לדולב, ומאז דה נדבק אליו.
"וואה וואה כמה שלא התגעגעתי אלייך…" הוא אמר במבט עצוב ואני רק המשכתי לצחוק יותר חזק.
ואני עוד חשבתי שהוא דוגמן על!! פחחחחח…

"אני רוצה הביתההההה!!" אמרתי בזמן שאבי חיבק אותי. כוסאמו, מי שמע על שביתה של שלוש שעות?!
"ואני רוצה שליידי גאגא תבוא לפה. לא תמיד מקבלים את מה שרוצים" עמית אמרה במשפט הכי מעצבן ששמעתי אי פעם ואני הרבצתי לה. אבי צחק ונישק אותי בלחי.
"אל תבזבזי את האנרגיות שלך על המפלצת הזאת" הוא אמר והיא התעצבנה. לא עברה שנייה והוא הצמיד אותה אליו ונישק אותה. להיות רווקה זה כיף, עד שאת רואה זוג מתנשק מולך…
"אההה שחכתי להגיד לכן" אבי אמר בזמן שהלכנו לשכבה, "אני עוזב את הבית ספר הזה" הוא אמר בהתלהבות. כיייף לו! גם אני רווווצה!
"אתה משאיר אותנו פה לבד?!" אמרתי ומשכתי את עמית עליי. אין לי חברים בבית ספר הזה, חוץ משניהם. כל הבית ספר הזה מלא בילדים שמוכנים להרוג בשביל לקבל מאה במבחן. מה אני יעשה בלי אבי? טוב, לפחות יש לי את עמית (:
"אמ… הוא לא" עמית מלמלה, "אני גם עוברת, ביום חמישי"