ושוב חוזר אני אלייך חלש אני מולך פרק 6 תקראו בבקשה (:
נקודת מבט לין:
התעוררתי בהאנגאובר מטורף שטפתי פנים לקחתי שני כדורים להעביר את הכאב ראש הכנתי לעצמי נס וישבתי מול הטלוויזיה. לאחר חצי שעה הכאב ראש ירד והתחלתי להיזכר כמה שקרה אתמול עברו עוד שעתיים ונזכרתי בהכל מאז ששתיתי ועד שנוי עזרה לי ואני כמו בת זונה אמרתי לה את מה שאמרתי. התארגנתי מהר ונסעתי לבית של נוי בזריז אבא שלה פתח לי את הדלת ועליתי אל החדר שלה ונכנסתי בלי לדפוק ופתאום קלטתי אותה ואת שקד ישנים מחובקים.
"בוקר טוב " צעקתי בחדר ופתחתי ווילונות
"בוקר" מילמלה נוי
"אז אתם ביחד?! " שאלתי
"מי ביחד?" שאלה נוי
"את ושקד זה שישן לידך כל הלילה" אמרתי
"שיט" מילמלה
"שקד קום" היא אמרה לשקד ונישקה אותי נשיקות קטנות על הפנים
"אההה" מלמל
"כנראה נרדמנו אתמול בלילה" אמרה לו
"שיט מאמי אני צריך ללכת בטח אח שלי הקטן מת מדאגה עליי" אמר שקד ונישק אותה והלך
"נוי אני ממש מצטעררת על מה שאמרתי לך וממש תודה שעזרת לי ושוב סליחה אני יצאתי בת זונה אתמול בלילה! " אמרתי ללין בנשימה אחת
"תנשמי ילדה כן נפגעתי בהתחלה אבל אחרי זה הבנתי ששתית יותר מידי ולא שמת לב למה שאת אומרת או עושה" אמרה נוי
"יואו תודה תודה תודה תודה את לא מבינה איזה הרגשה של הקלה יש לי עכשיו" אמרתי וקפצתי עליה בחיבוק
"טוב עכשיו בענין אחר כמה זמן את והוא ביחד?" שאלתי את נוי
"אמממ שלוש ימים" אמרה
"ואיך זה שאני לא יודעת? " שאלתי אותה
"כי את נעלמת לי ואל תגידי לדניאל על זה סבבה? " אמרה
"סבבות" עניתי.
נקודת מבט שקד:
שיט אני לא מאמין נרדמתי אצל נוי ושחכתי מנועם אחי הקטן. אמא מתה כשהוא נולד ואבא עזב אותנו מלפני שנתיים ככה שאני ההורה במשפחה אני מפרנס ועושה הכל לבד נסעתי על פול גז עד שהגעתי הביתה. הגעתי לבית נכנסתי וישר חיפשתי את נועם ומצאתי אותו בפינה של הבית ובוכה.
"נועם מה קרה למה אתה בוכה? " שאלתי אותו
"שקד" הוא צעק בשמחה כשראה אותי ורץ אלי
"מה קרה למה בכיתה אתה גבר גברים לא בוכים" אמרתי לו
"סתם חיפשתי אותך הבוקר ולא מצאתי התקשרתי אלייך והפלאפון שלך היה סגור ופחדתי שגם אתה נטשת אותי כמו אמא ואבא" אמר נועם
"נראלך בחיים אני לא יעזוב אותך !" אמרתי וחיבקתי אותו האבא הבן זונה הזה עשה לו שריטה לכל החיים על זה אני לא יסלח לו בחיים
"אכלת משו ?" שאלתי אותו
"לא" אמר
"טוב שב שניה אני מביא לך שוקו ולחמניה בסדר? " שאלתי אותו
"כן" ענה והלכתי להביא לו את הדברים האלה
"שקד תשמע חבר שלי רוצה שאני יבוא לישון אצלו. אני יכול? " נועם שאל מהסס כשאני עדין במטבח
"לא" עניתי אני לא אוהב שנועם ישן אצל אנשים שאני לא מכיר ושהוא לא כל הזמן מול העיניים שלי. נתתי לו את השוקו והלחמניה ועברתי לדואר לא היה משהו מעניין וברוך השם אני מצליח לשלם על הכל. העברתי מכתב אחרי מכתב עד שעיני נעצרו על מכתב כחול אני מכיר את הכתב הזה הוא היה נראה כל כך מוכר הרחתי את המכתב והייתי בטוח שזה היה מכתב מאבא שלי זה שנטש אותה ונזכר בי אחרי שנתיים
"יודע מה בעצם נועם אני מאשר לך ללכת אליו לך להתקשר אליו" אמרתי לנועם והסתכלתי על המכתב שמתי אותו על הערימה של הדואר והלכתי להתקלח. להעביר את המחשבות סימתי להתקלח לבשתי מכנס טרנינג וישבתי בסלון רואה משחק
"שקד אמא של תומר באה לקחתי אותי" אמר נועם
"סבבה תהנה" אמרתי לו ונישקתי אותו וסגרתי אחריו את הדלת הלכתי למכתב והתחלתי לקרוא.
נקודת מבט נוי:
אני ולין סבבה עכשיו ואפילו עכשיו הקשר שלנו חזק יותר דיברנו שעתיים והשלמנו פערים. התקשרתי לשקד כמה פעמים והוא לא ענה. לקחתי כסף למונית ונסעתי לשקד. ירדתי מהמונית בבית שלו הסתכלתי סביב היה שקט התקרבתי לדלת ושמעתי כל מיני דברים מתנפצים דפקתי על הדלת ואף אחד לא ענה דפקתי ודפקתי ועדין לא פתחו הורדתי את הידית של הדלת ולהפתעתי הדלת הייתה פתוחה נכנסתי וראיתי את שקד באטרף של החיים שלו
"שקד מה קרה ?" שאלתי אותו והוא המשיך לזרוק דברים
"שקד?! " צעקתי חזק יותר והוא התחיל לבעוט ולהטיח אגרופים בקיר
"שקד מה קרה? " שאלתי אליו וניגשת להרגיע אותו ואז הוא נפל לרצפה ואני לידו מחבקת אותו
"שקד מה קרה? " שאלתי בקול חלש כמעט לחישה
"הוא רוצה לקחתי לי את נועם" הוא אמר ושם את ראשון בין ידיו
"מה זה מי רוצה לקחת את נועם? " שאלתי אותו
"אבא שלי זה שנטש אותנו ועכשיו נזכר בנו רוצה לקחת לי את נועם אני זה שדאגתי לו בשנתיים האחרונות אני זה שעבד בשבילו לכסף לבגדים בית ספר אוכל בית נורמאלי אני זה שדאג לו כשהיה חולה אני זה שמתמרן בין בית ספר עבודה חברים אני זה שהיה שם בשבילו בשנתיים האחרונות ולא נטש אותו למוות! " אמר שקד עם דמעות בעיניים
"אז אל תתן לו לקחת אותו! אין לו שום זכות לקחת אותו" אמרתי לו
"יש לו צו בית משפט ויש לו כל רשות לקחת אותו כי הוא האבא שלו" אמר כשהדמעות עומדות לפרוץ בכל שניה. לא ידעתי מה לומר לו רק חיבקתי אותו חיבוק חזק. השתחררנו מהחיבוק והסתכלתי עליו וירדו לו שתי דמעות אחת מכל עין והוא מיהר לנגב אותם
"אוף מה עכשיו יורדות לי דמעות" מלמל לעצמו
"אל תבכה" אמרתי לו
"אני לא בוכה גברים לא בוכים ירדו שתי דמעות וזהו עבר" אמר
"מתי הוא רוצה לבוא לקחת אותו? " שאלתי
"חודש הבא הוא לוקח לי אותו לאנגליה" אמר שקד
~כעבור חודש~
"אל תשכח להתקשר אליי לא משנה מה השעה ותדאג לעצמך והכי חשוב תלמד אל תהיה דבע כמוני בסדר?" אמר שקד לנועם אליו
"אני לא רוצה לעזוב אותך" אמר נועם עם דמעות בעיניו
"אל תדאג אני יבוא לבקר ואתה תבוא לבקר אותי" אמר לו שקד
"מבטיח? " שאל נועם
"נשבע" אמר שקד וחיבק את נועם חיבוק חזק
"יאללה נועם בוא נלך" אמר אבא של נועם ושקד ומשך את נועם מהיד הם היו קרובים לדלת המכונית אבל נועם עזב את היד שלו ורץ לחבק את שקד
"אני לא רוצה לעזוב אותך אני אוהב אותך שקד אני לא יעזוב אותך אף פעם! " אמר נועם ובכה
"די נועם אם הייתי יכול גם אני הייתי משאיר אותך אצלי אבל אני לא יכול אל תשכח שאני אוהב אותך הכי בעולם! " אמר שקד ונועם השתחרר מהחיבוק שלו והסתכל עליו
"אל תבכה גברים לא בוכים" אמר שקד לנועם
"אני לא בוכה " אמר נועם וניגב את הדמעות
"בהצלחה קטני" אמר שקד הם נפרדו פעם אחרונה ונועם הלך עם אביו
נקודת מבט שקד:
זהו לקחו לי את הדבר הכי חשוב לי בחיים את הדבר שבשבילו הייתי קם כל בוקר. הסתכלתי על המכונית נוסעת ובתוכה נועם וכאב לי הלב נשבע הרגשתי שהלב שלי התנפץ יא רבי מה נראלו שהוא לוקח לי את האור בחיים העלובים האלה.
"שקד בוא נכנס לבית" אמרה לי נוי באמא שלי בלי נוי אני לא יודע איך הייתי עובר את החודש האחרון היא הצליחה להרגיע אותי ודניאל עדין לא יודע על הקשר שלנו
"רק עוד רגע" אמרתי הסתכלתי לאופק ולא היה שם כלום
"בואי" אמרתי והושתתי לה יד ונכנסנו ביחד לבית
"את נשארת לישון אצלי?" שאלתי אותה
"ברור אין סיכוי שאני משאירה אותך לבד" אמרה לי
"תודה מאמי אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך בזמן האחרון" אמרתי ונישקתי אותה
"יאללה אתה בא לישון השעה מאוחרת" אמרה נוי
"יאללה בואי" אמרתי ועלינו שנינו לישון.
תגובות (3)
מושלםםם, תמשיכייי דחוףף
יואווו המשך מידדד!!
תמשיכיייייייי