דע את האוייב-במיוחד כשהוא אוהב פרק 10

לראות אותו כך מרותק למיטה,בלי שום תנודה.זה היה אחד המראות הקשים של חיי,לראות את הבחור שבקושי הכרתי,אבל יכולתי לאחל לעצמי להיות כרגע במקומו.להיות אני זו שתסבול,שלא תראה.התקרבתי אליו ורק קצב הנשימות נשמעו היטב,ניכר בהם הקושי,הכאב שבכל נשימה,העיניים היו חבושות,הצינורות של האינפוזיה חוברו לזרוע שלו,נגעתי קלות בזרועו,שכמה ימים קודם היתה חזקה ובריאה,כרגע היא היתה כחולה מדקירות ומלאת שריטות.
העיניים שלי לא הקשיבו לי.הן דמעו ללא הפסקה,חשבתי על זה שאני פה רק בזכות הידיעה, שהוא לא יודע שאני כאן לצידו.ליטפתי את פניו באיטיות,מתענגת בכל רגע וצורבת את אותו המגע בזיכרוני.ידעתי שזה יהיה המגע הראשון והאחרון שיהיה לי איתו.אצבעותיי שרטטו את תווי פניו,אני יודעת שלעולם לא אשכח אותם.נשענתי אל שפתיו,אך נעצרתי.
״אני אוהבת אותך״לחשתי
״אני אוהבת אותך יותר בכל דבר בעולם,את העיניים שלי הייתי נותנת לך״הדמעות שוב זרמו.רעדתי כולי אבל הפעם לא רק בשבילו.אלא גם בשבילי,הוא שכב שם פצוע בגופו,ואני בנפשי.
״אבי אתה זה שתמיד אוהב,וכמה שאני אתנגד אלייך זה יחזור אליי כמו בומרנג״
פתאום הרגשתי את הזרוע שלו זזה,הוא ניסה לשנות תנוחה אבל הכאב מנע ממנו.רק אנחה ארוכה עלתה מפיו והוא נרגע שוב.״אני מצטערת״ לחשתי,קמתי מהכיסא ויצאתי מהחדר
המסדרון הצר נתן לי אשליה שהוא מצתמצם ועוד שנייה מוחץ אותי.יצאתי מחוץ למבנה לנשום אוויר צח,״סינדי את חייבת לעשות משהו,כל הרגשות האלה יהרסו אותך״ דיברתי לעצמי,הוצאתי את האייפון מהכיס ופתחתי את המייל ״מכתב חדש״>>>״הנהלת רשת rétro >>>
״הנדון:מכתב התפטרות
רציתי להודות לכם על ההיזדמנות שנתתם לי לעבוד איתכם,עקב בעיות אישיות לא אוכל להמשיך לעבווד איתכם,מצטערת על ההתראה הקצרה.
על החתום: סינדי כהן״>>>>שלח״
כן.אני לעולם לא אוכל להתגבר עליו,אבל לפחות להתרחק יעשה לי טוב.
אולי עשיתי הרבה טעויות בחיים אבל אתה לעולם לא תהי. עוד אחת מהם
חזרתי לחדר,ניגשתי למיטה שוב רכנתי לעברו,לעבר שפתיו,הרגשתי את הפחד כאילו זו נשיקה ראשונה,הסתובבתי מותירה אותו מאחור
״ניצחתי״ לחשתי לעצמי ״המוח שליט על הלב״!